עגילים

הי מור, מזה מס' שבועות לי-אורי מפצירה, מתחננת ומבקשת שנעשה לה עגילים (להזכירך היא בת 5), עשינו בבית איזה 2 סימולציות של איך זה יהיה, כי היה לי מאוד חשוב שהיא תהיה מוכנה לכאב.... היה חשוב לי שזו לא תהיה לה "הפתעה". אתמול בערב הוחלט לקחת אותה ולעשות לה עגילים. זה היה בדיוק כמו שתרגלנו בבית ונראה שהיא הרגישה די בנוח, כשסיימו לחורר לה את האוזן היא בכתה ממש לשניה וכשאבא שלה שאל אותה למה את בוכה אז היא אמרה שזה מהתרגשות, בגלל שהיא כ"כ רצתה. אח"כ היא ביקשה שסתם נסתובב בקניון כדי שהיא "תשכח מהכאב". אח"כ באוטו אמרתי לה שאני נורא גאה בה, ואני ממש מופתעת שאפילו "אי" היא לא אמרה, אז היא אמרה שהיא פשוט "התגברה על הכאב" ולשאלתי, האם התנהגותה נראית לך טבעית? נורמלית? האם ההתאמצות הזו של לא לבכות - היא בסדר? האם נראה לך שהיא מלמדת את עצמה לא להביע רגשות? אשמח לשמוע את עמדך בנושא... יום נפלא

היי, דבר ראשון,אני שמחה שאת כבר מרגישה מספיק נח לחלוק איתנו את המייל שלך :).כן,גם לזה שמתי לב. האם היא מלמדת את עצמה לא להביע רגשות ? אולי השאלה היא - האם היא מלמדת את עצמה לא להראות קשיים ?. כתבת שאמרת לה שאת נורא גאה בה. אני מבינה שהכוונה היא שאת נורא גאה בה על ההתנהגות שלה,נכון ?.אם זה ככה,אם לי - אור גדלה בבית שבו היא מתוגמלת על התנהגות כזו,אז כן ההתנהגות שלה בהחלט נורמלית.היא בהחלט עונה על הציפיה ממנה. אני לא מכירה הרבה ילדים שיוותרו על חיזוק,על כך שיהיו גאים בהם,סתם כך. לי - אור יודעת שזו הדרך לזכות בהם.... פופי יקרה, אני לא כ"כ מבינה את השאלה ואני אסביר,אם את באמת גאה בה על התנהגות כזו אז מנין מגיעה השאלה ? הרי אם אני אכתוב,שיש מקום לעודד את הילדה גם להראות חלקים קצת יותר ילדותיים,להראות קצת קשיים ולתת מקום לחלקים שבהם היא לא כ"כ מוצלחת,אני בעצם גוזלת ממנה את הגאווה שלך... כמו שאת בטח יודעת כבר,אני מאוד מאמינה בהעברת המסר שאנחנו מקבלים אותך כמו שאת עם ההצלחות,הכשלונות,הקשיים.... כן,מאוד חשוב ביחסי הורה ילד התחושה שלי כילד שמקבלים אותי,שהבית הוא המקום שמותר לי להראות גם את החלקים היותר חלשים שלי .למען האמת,אני לא יודעת אם קיים משהו יותר חשוב ביחסים אלו מאשר תחושת הקבלה.. (נדמה לי שבעבר כתבתי לך באחת התשובות על הנושא יותר בפרוט..). מקווה שהארתי קצת את הסיטואציה, מור.

ראשית, לרגע לא הטלתי ספק בכך שתבחיני בזה שהוספתי את המייל שלי - אז יותר ממוזמנת להשתמש בו :-) מעבר לכך.... אבל זה בדיוק העניין, אני תמיד אומרת לה שזה בסדר גם לטעות או לא לדעת... מעולם אבל מעולם לא כעסתי או הראתי חוסר שביעות רצון אם היא טעתה או לא ידעה משהו, מה גורם לך לחשוב שזה המסר שנחנו מעבירים לה? דבר אחד זה שכשהיא מדברת ב"פינווקי" אני מבקשת ממנה שתפסיק כי זה לא נעים, אבל לא יותר מזה... האם הערה זו גורמת לה להשליך על כל נושא אחר?? האם, לעניות דעתך, היא נאלצת לא להיות אמיתית עם הוריה כדי שנקבל אותה?? אם כך, אשמח אם תוכלי לתת לי קצת כלים לשיפור הנושא + תייעצי היכן אוכל לקרוא קצת על הנושא תודה