בעיות חברתיות

בוקר טוב, קצת קשה להתמודד עם תשובה כזו אבל קודם כל תודה, עם כל הכאב נראה לי שאת צודקת. השאלה היא איך אני מיישמת את מה שכתבת? כשהיא תספר לי שוב מה עבר עליה מה אומר לה? אני סומכת עליך וזהו? איזה כלים אני צריכה לתת לה על מנת להתמודד? אני אתמוך בה ללא הכוונה ? הרי נראה לי שבתור אמא היא מצפה ממני לתשובות, המעורבות הרגשית שלי גבוהה מדי על מנת לנתח נכון ולפעול בהתאם.

סימה יקרה, נכונותך לשנות נוגעת ללב.באמת. אין ספק שאת מאוד מעורבת רגשית וזה יכול קצת להקשות במידה שאת רוצה לעשות שינוי (אם כי,במוערבות רגשית כמובן יש גם הרבה יתרונות..:)). את כותבת - היא מצפה ממני לתשובות ואת בעצם נוגעת בשאלה שאני תמיד מביאה בפני קב' האמהות אותן אני מעבירה - מה התפקיד שלנו כאמהות ? האם התפקיד הוא ליעץ ולכוון או שמא רק לתמוך ? אין על זה תשובה ברורה. ברב המקרים זה תלוי סיטואציה. מה שכן,גם כשאני תומכת,גם כשאני מייעצת חשוב שאני כאמא אזכור מתי אלה החלקים שלי,הנובעים מתוך העולם שלי ומתוך נסיוני ואישיותי ומתי זה באמת מכוון לילדה תוך כיבוד נסיונה,תכונותיה,קשייה והצלחותיה. האם אני אמורה לתת עצה שאני שלמה איתה וכך אני הייתי נוהגת ? או שמא אני אמורה ללוות אותה ולעזור לה למצוא את הדרך והתשובה שמתאימה לה ?. על מי הדגש,עליי או עליה ? . כמובן שאדם יכול לעשות את זה לבד אבל (שוב,מנסיון אישי) זה קשה. אני ממליצה לעשות זאת ע"י עזרה מאיש מקצוע. זה לא אמור להיות ארוך ויש בזה תועלת רבה (לא רק בנוגע לעניין החברתי אלא בכלל,ולא רק לילדה ). יש אפילו שטוענים,בסופו של התהליך,שזו חויה. בהצלחה, מור

שלום מור, רציתי לעדכן אותך בהתפתחויות עם בתי, לאחר שיחתנו הטלפונית שעליה אני שוב מודה לך, התחלתי לטפטף לבתי את המנטרות שקיבלתי ממך , הם הסתכמו בכמה משפטים- יכול להיות שהצעותיי בעבר לא התאימו לך , הצעתי לך דרכי פעולה שיכול להיות שהתאימו לי אבל לא לך , אני סומכת עלייך ומאמינה בך שתדעי לעשות למענך הכי טוב שרק את יודעת, מה שלא תעשי אני מאחורייך תומכת ומחזיקה ומחזקת ואם תבקשי את הצעתי אני אומר לך אותה, ואת תחליטי, ורק את תחליטי אם הצעתי מתאימה לך, כלומר עברנו מ"אני אגיד לך מה לעשות" ל- "מה את אומרת על מה שקרה? האם את רוצה את הצעתי או לשמוע את דעתי? ואני מאמינה ביכולות שלך ובך ושתחליטי מה הכי טוב בשבילך" לא "שפכתי"עליה בבת אחת את הכל , אלא יזמתי שיחה "אקראית" ואמרתי לה רק שאני סומכת עליה ועל יכולותיה , ושאני לא רוצה שהיא תרצה אותי , אני מאמינה בה. היא חייכה ונראה לי שדיי אהבה את מה ששמעה ,היא שאלה באמת? באמת לא תגידי לי לעשות? כנראה לאט לאט הבינה שהיא "חופשיה". ואני הבנתי שאני לא יכולה לנהל אותה אני לא יכולה לדרוש ממנה לפעול כמו בובה על חוטים והכי חשוב מה שטוב בשבילי לא תמיד טוב בשבילה, לפני מס.ימים היא הזמינה חברות למסיבת פיג'מות ולא הזמינה את "חברה טובה" אחרת, אני מנסה להבהיר את הנקודה, מדובר על חברה שבתי חיזרה אחריה למעלה משנה, בתי מאד אהבה את חברתה, למרות שהיא פגעה בה פעם אחר פעם, בתי הבליגה, בכל אופן אותה חברה לא הוזמנה ולשאלת בעלי מדוע היא לא הוזמנה היא ענתה לו "הגיע הזמן להתקדם הלאה". זה הרגע שאני ובעלי הבנו שהיא יודעת שהיא עכשיו מחליטה , אין יותר הנחיות מאמא או אבא , ולכן שאיזשהו מקום היא הבינה שהיא צריכה לקחת את עצמה בידיים ולעשות מה שטוב בשבילה, כאלו פתאום התמונה התבהרה , היא לא צריכה לרצות את אמא וגם את אותה חברה אלא היא עשתה חושבים , כעת שהשליטה בידיה וגם יכולת ההחלטה, היא הגיע למסקנות משלה , אני ובעלי חייכנו כל אותו יום , זה רק "ניצן" קטן אבל זה בהחלט מראה על דרך חדשה. לפני הייעוץ איתך הינו כל הזמן ב"היכון" מה קורה ,מה לעשות, איך לפעול , איך לתכנן, כעת אנחנו יושבים בצד, ורואים איך בלי התערבותינו היא מסתדרת יותר טוב ממה שהיה שאנחנו התערבנו. שוב, תודה רבה על מעורבותך, על האכפתיות וההבנה ועל הייעוץ המאד מקצועי. סימה.