ילד שמרביץ לעצמו

מור שלום רב, בננו בן שנה וחצי. הוא בן יחיד. הוא ילד חייכן מלא שמחת חיים, חכם מאוד ומבין כל מה שאומרים לו. יש לציין שהתפתחותו בנושא זחילה/הליכה/ישיבה הינה מאוחרת. הוא עדיין לא הולך בעצמו ורק בחודש האחרון ולאחר טיפולי פיזיוטרפיה החל ללכת עם עזרה. הוא היה עומד על קצות האצבעות ובשניידר דיברו על בעיה תחושתית. הוא אכן ילד מאוד רגיש שלא אוהב להתלכלך ולא אוהב מגע (עיסוי, חיבוקים וכו'). הבעיה שמציקה לנו - בשבוע האחרון הוא החל להרביץ לעצמו בראש. בכל פעם שהוא מתרגז, כשהוא לא מצליח לעשות משהו, כשמגישים לו אוכל שהוא לא אוהב - הוא מרביץ לעצמו בראש מכות מאוד חזקות תוך כדי מבט ישיר אלינו. לא היה אצלנו כל שינוי באורח החיים. הוא לא נמצא בגן אלא מטופל בבית. לא נראה לנו שהוא סובל מהתעללות כלשהי ע"י המטפלת. האם נתקלת בדבר כזה? מה יכולות להיות הסיבות להתנהגות כזו? אם אנחנו אומרים לו לא להרביץ לעצמו - הוא מרביץ יותר חזק (דווקא?) - אז איך מפסיקים את זה? והאם לדעתך אנחנו צריכים לפנות איתו לעזרה לפסיכולוג ילדים או כל עזרה מקצועית אחרת? תודה מראש הורים מודאגים וקצת מבואסים...

לילה טוב, אני אענה בהרחבה ביום ד' בבקר. אבל בנתיים... זה בסדר,זה נורמלי,אין מה להכנס ללחץ. כאמור,תשובה מפורטת ומה לעשות,ביום רביעי. בנתיים, לילה טוב, מור

תקראו את הספר "התינוק יודע" של ד"ר אלטה סולטר-הוא ישנה את חייכם באופן מדהים אם תקבלו אותו.

בקר טוב, בגילאים האלה ילדים אינם יודעים לדבר על הרגשתם ולכן הם מראים לנו אותה. מכות בראש,כמו נשיכות,כמו דפיקת הראש ברצפה,כמו זריקת חפצים וכו' יכולות לבטא - תסכול. הרבה מאוד ילדים כשהם חשים תסכול,מגיבים כך. מכיוון שאת טוענת שחלק מההתפתחות קצת איטי,יתכן שיש קצת יותר תסכול. מה עושים ? אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - גיל שנתיים,הצבת גבולות והתפרצויות זעם (השאלה השניה). אני מניחה שתמצאי שם הנחיות ברורות. אם ישארו שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור

מור תודה רבה על התשובה העניינית, המעשית והמרגיעה. אין ספק שהקטנטנים מאתגרים אותנו כל יום מחדש, בטח עוד נשוב להשתמע... המשיכי במלאכת הקודש שלך את עושה אותה מצוין!