פחדים

שלום! אני אמא לשני ילדים. בתי הבכורה בת 4 ובני בן שנה. לאחרונה, יש לבתי צורך להיות בקרבתי יותר מהרגיל. היא מפחדת להיות לבד או בחברת ילדים/מבוגרים אחרים מבלי שאהיה נוכחת בחדר. דוגמאות לכך: כשיש אצלה חברים היא משחקת אתם רק בסלון ולא בחדר המשחקים על מנת שאהיה בקרבתה. כמו כן, היא מבקשת שאכנס אתה לשרותים, ומתעוררת באופן קבוע כל לילה ועוברת למיטה שלי ושל בעלי. גם כאשר אנו מתארחים אצל הסבא והסבתא שלי ומבלים שם את הלילה היא מבקשת לישון עם סבתה ולאחר כשעה מתחרטת ועוברת למיטתי. ברצוני לציין כי בעבר הייתי יכולה להשאיר אותה אצל חברים מהגן אחה"צ ולחזור לקחת אותה מאוחר יותר והיום היא מסרבת ללכת לחברים ומעדיפה את הטריטוריה שלה. לסיכום, הפחדים שלה מקשים עלי בהרבה אופנים. אינני יכולה לתת לבני בן השנה להסתובב חופשי בסלון בשעה שהיא משחקת עם חבריה, הן משום שהוא מפריע לה והן משום שישנם משחקים שלא מתאימים לגילו ועלולים להיות מסוכנים עבורו. כמו כן, שנת הלילה שלי נפגמת קשות. אינני יודעת כיצד להתמודד עם הפחדים שלה ואינני מבינה מאין הם נובעים. אשמח לקבל תגובתך תודה! קרן

בקר טוב, פחדים יכולים לנבוע מהמון סיבות וקשה להעריך מה המקור מבלי לראות את הילדה. קראתי את ההודעה כמה פעמים והחלק שקצת יותר מדאיג אותי הוא החלק שהיא גם מתעוררת בלילות.ז"א,אם היית מתארת מצב שבו היא רוצה להיות כל הזמן בנוכחותך כשהיא ערה היינו יכולים להגיד זה יכול פחד אבל גם יכול להיות תשומת לב,יכול לנבוע אולי ממצב שבו לא היית פנויה רגשית אליה כמה ימים וזו התגובה שלה וכו'. בתאור שלך יש משהו מעבר לזה... האם היו תקופות כאלה גם בעבר?אם כן כתוצאה ממה ואיך התגברתם?. האם הילדה מסבירה איכשהו את השינוי שחל בה? איך היא בשאר הזמן? האם חל בה שינוי נוסף (אפילו קטן..)?. תנסי לענות על השאלות ונראה איך ממשיכים משם.או.קיי? יום נעים, מור.

מור שלום! ראשית, תודה על תגובתך. אני מופתעת שיותר מדאיג אותך שהילדה מתעוררת בלילות-אני חשבתי שפחד בלילה הוא לגיטימי, בגלל החושך,לעומת הפחדים ביום שנראים לי מוגזמים. קשה לי להצביע על תקופות ספציפיות בעבר בהן היו לה פחדים, אבל אני כן יכולה לומר שזה משהו שמופיע בתקופות-זה נכון שישנן תקופות בהן אני חשה שהיא יותר "פחדנית" ו"נדבקת" ויש תקופות בהן היא יותר עצמאית. אני לא בטוחה שיש קשר, אבל היא מאוד מקנאה באחיה הקטן ויש לי תחושה שהקנאה שלה התגברה ככל שהוא גדל (אולי בגלל שהוא יותר מעניין ככל שהוא גדל -הולך, מנסה לדבר, משחק). כמו כן, אחיה סובל מאסטמה ובחודשיים וחצי האחרונים הוא היה מאושפז פעמיים בבית חולים (דבר שגרם לי להקדיש לו יותר זמן, באופן טבעי). יחד עם זאת, חשוב לי לציין שאני מאוד קשובה לצרכים של בתי ודאגתי "להיות שם" עבורה גם כאשר בני היה מאושפז-מתוך 3 לילות בכל אשפוז בהם הייתי צריכה להיות בבית החולים, דאגתי שאמי תחליף אותי לילה אחד וביליתי אותו עם בתי בבית, וכן, דאגתי להגיע מבית החולים בכל בוקר על מנת להכין אותה ולקחת אותה אל הגן. מעבר לקנאה שלה באחיה אינני יכולה להצביע על התנהגויות חריגות או שונות שלה. אני מאמינה כי אכן יש בהתנהגות שלה גם רצון בתשומת לב אך הפחדים שלה אמיתיים. דבר אחרון שחשוב לי להוסיף הוא שאני זוכרת את עצמי כילדה מאוד פחדנית וחסרת בטחון-דבר שנבע ברובו מכך שבילדותי הייתי "ברווזון מכוער" והילדים בסביבתי לא חסכו ממני את חוות דעתם על החיצוניות שלי. לעומת זאת, בתי ילדה יפה, חכמה, מקובלת ומקבלת המון חום מהסביבה-לכן, אינני מבינה מדוע היא כל כך מזכירה לי את עצמי כילדה. מקווה שעזרתי לך לעזור לי. מחכה לתגובה קרן