שאלה ארוכה ביותר...

הילד שלי התחיל לדבר בחודשים האחרונים בצורה די ברורה, והתחיל לדרוש לעשות כל דבר לבדו. אך לפעמים לא מצליח לו כמו שהוא רוצה, ואז הוא מתחיל לצעוק בקולי קולות וממשיך לנסות עד שהוא מצליח.כשאנחנו רואים שהמשימה לא תצליח- גם אם הוא ינסה שוב- אנחנו שואלים אותו אם הוא צריך עזרה, כשהוא אומר שכן אנו עוזרים לו ונגמר הסיפור אך כשהוא לא רוצה עזרה ועדיין לא מצליח, הוא ממשיך לצעוק בכעס ומתיסכול. איך אפשר לעזור לו להבין שגם אם לא הולך לו זה לא נורא? חוץ מזה הוא רוצה שהכל ילך לפי רצונו ולא מוכן לקבל "לא", והוא מגיב בצעקות (רמות ביותר) ובבכי, וכאילו יש איזה כוח בתוכו שדוחף אותו דווקא לעשות את הדבר האסור....הוא כל הזמן צרוד מצעקות ומבכי, מסכן, ואנו מרגישים שאנו לא מצליחים להגיע אליו....הגננת ביקשה לפנות למכון להתפתחות הילד וכך נעשה, אבל מה אפשר לעשות בינתיים?? הוא גם התחיל לדחוף ילדים אחרים, לעתים קרובות (עד לפני כחודשיים הוא תמיד היה מנסה לדבר עם הילדים שהיו מרביצים לו וכעת הוא החל גם להרביץ)..אבל הוא לעתים קרובות דוחף סתם...לדעתי כדי לקבל תשומת לב...מה עושים???? (בגן שלו נכנסו בזמן האחרון ילדים חדשים בגילאי שנה וחצי שנתיים- האם זה יכול להיות טריגר להתנהגותו?) חוץ מזה הוא ילד אנרגטי מאוד ומקסים. אז מה עושים???

בקר טוב, ההתנהגויות שאת מתארת מתקשרות לתסכול. ילדים אינם יכולים להביע תסכול במילים ולכן הם פשוט "מראים" לנו את זה - צעקות,נשיכות,דחיפות,זריקת חפצים וכו'. במקרה כזה מאוד חשוב לשקף לילד את התחושות שלו ומצד שני,גם לשים גבולות. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - תסכול וגיל שנתיים (למרות שהוא גדול יות ר..). אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור