יחסים מורכבים עם האבא

דיון מתוך פורום  יחסי הורים ילדים וזוגיות

10/05/2006 | 00:14 | מאת: פנינה

שלום, אני בת 18 וחצי, אני לומדת באוניברסיטה אך אני עדיין גרה בבית. המצב ביני לבין אבי מסובך בזמן האחרון באופן מיוחד. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי להתווכח, סתם כתחביב וגם אבא שלי היה כזה, היינו מתווכחים על רעיונות ועל פילוסופיות ואהבנו את זה. לפעמים הוויכוחים היו גם אישיים, אך לעולם לא יותר מדי. בתקופה האחרונה אם הייתי מתווכחת איתו הוא היה מסלף את הדברים, עובד בצורה לא הגיונית העיקר לא להכנע. היה נראה לי כאילו הוא מפחד שאני אנצח, כאילו שזה יעיד על איזו שהיא חולשה מצידו. עכשיו, כשמדובר במשהו כללי- בסדר, אבל כשמדובר בלמשל מריבה במשפחה ואבא שלי מתערב ולוקח את הצד הנגדי ולא מסוגל להכנע גם אם אני באמת צודקת, זה פוגע. הגיע למצב שבו אם אני אומרת משהו, רעיון, מושג שנוגד את דעותיו של אבי- ישר הוא מתגונן ואומר שהוא לא רוצה להווכח, או שהוא פשוט מתעלם ממני לחלוטין. בשבת האחרונה זה קרה שוב ומאוד נפגעתי ושאלתי מדוע אינו מעוניין לשמוע את דעתי, מדוע הוא חושב שכל דבר זה וויכוח אישי, והגעתי למסקנה שהוא פוחד, פשוט פוחד מכך שאני אצא צודקת. הגעתי למסקנה שאני לא אומר יותר את דעתי בנוגע לשום דבר בין אם שואלים אותי ובין אם לא, ומאז אנחנו לא מדברים, הדבר מכאיב לי ביותר, וברצוני לדעת מה ניתן לעשות. אני רק רוצה לציין שהמודעות של אבי לגבי עצמו מאוד נמוכה כך שאני לא יכולה לגשת אליו ולהוכיח לו כי הוא פשוט פוחד. ממש תודה!!

12/05/2006 | 11:24 | מאת: אלעד

מכתב קצר שאפשר להצמיד למקרר או לכל מקום גלוי לעין בבית. "הורים מרימים ילדים קטנים על הידיים ,אוחזים בהם היטב ומניפים אותם על אל, בזרועות מורמות ונישאות , מרימים אותם גבוה מעל לראשם או לחליפין,נושאים את ילדיהם היושבים על כתפיהם. זו השאיפה שלנו בתור הורים,שהילד שלנו יגדל יגבה ויצליח יותר מאיתנו אפילו , רגע הגילוי מבחינת ההורה כי ילדו "עולה עליו" יכול בהחלט להיות רגע של התרוממות רוח , ולא של עלבון וחשש . קרי- המטרה הושגה,כהורה עשיתי עבודה טובה !!! " כל טוב.

14/05/2006 | 20:45 | מאת: מור וכסמן

ערב טוב, את מסיימת את ההודעה במשפט - "ולהוכיח לו כי הוא פשוט פוחד" והשאלה שעולה אצלי היא מדוע להוכיח לו את זה ? לאן ההוכחה הזו תוביל אתכם ואת יחסיכם ? האם לא עדיף פשוט לנסות לקבל את זה (הרבה פעמים בחיים אנחנו נאלצים לקבל דברים שהם לא הכי נעימים,אבל אין הרבה איך לשנות אותם..) ולנסות לא לדרוך לאף אחד על היבלות ?. את נשמעת נערה מאוד נבונה,אולי כדאי לשבת ולחשוב מה חשוב לך ביחסים עם אבא,איך את רוצה שהם יראו וכו'. האם חשובה התחרות,ההתנצחות או הפרגון,הקרבה.. אני בטוחה שברגע שתחליטי מה את רוצה שיהיה ביחסים האלה,תצליחי להשיג את מבוקשך. בהצלחה, מור

מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות