גמילה ממוצץ

שלום בני בן השלוש וחצי מאוד מאוד אוהב את המוצץ שלו. הוא היה "מכור" לן במשך כל שעות היום עד גיל שנה וחצי, כאשר בהתייעצות עם קלינאית תקשורת נאמר לי שזה מאוד מזיק לו. באותו היום החלטתי להפסיק את תופעת המוצץ הקבוע בפה ולהרשות אותו רק בזמנים מיוחדים ובלילה. באופן מפתיע, זה לא הי כל כך "טרגי" ותוך יום יומיים הוא כבר הפסיק לבקש ביום ובאמת החל משתמש במוצץ רק בלילה או כשהוא עצוב וכד'. היום, החלטתי לגמול אותו גם ממציצת המוצץ בלילה. הסברתי לו את החשיבות ודנו יחד בנושא. ידעתע שעומדת לפני משימה קשה אך התגובות שלו היו הרבה מעבר למצופה והייתי מעוניינת בחוות דעת מקצצועית האם זה נורמלי: # צעקות קורעות לב של "קשה לי, אני לא יכול לישון בלי מוצץ....." במשך כשעה וחצי עד שהוא נרדם. ניסיתי להציע לו אלטרנטיבות שונות כמו ממתקים ובצחוק התחלתי למנות פריטי אוכל רבים רק בשביל להסיח את דעתו. באמצע הלילה, הוא התעורר ובכה אבל לא ביקש מוצץ. כשניגשתי אליו, הוא צעק אלי שהוא לא רוצה לאכול קורנפלקס וכשהיצעתי לו מוצץ הוא חזר על זה שהוא לא רוצה לאכול. חוסר האמון היה כה גדול, עד שכשהכנסתי לו את המוצץ לפה, הוא ירק אותו ואמר לי שהוא לא רוצה את זה. בסוף הוא לקח את המוצץ ונרדם מיד - כן כן, אני נשברתי!!!!!! רציתי לשמוע חוות דעת מקצועית, האם תגובה שניראית לי כה "טראומטית" היא בגדר התנהגות סבירה? אשמח לשמוע עצות מהורים מנוסים מה עבר עליהם וכיצד גומלים מהמוצץ תודה למי שהשקיע וקרא את ההודעה למרות אורכה.

לילה טוב עפרה, דבר ראשון אנחנו רגילים כאן לשאלות ארוכות ותשובות עוד יותר... :). אני לא חושבת שהתגובה שלו כ"כ טרגית. מדוע החלטת לגמול אותו דווקא עכשיו ? האם יש משהו שגורם לך לחשוב שהוא בשל יותר לגמילה ממה שהיה לפני מס' חודשים נגיד?. את מוזמנת לענות,אבל בנתיים אני אוסיף עוד כמה דברים. גם אם תחליטי להמשיך עם הגמילה עכשיו וגם אם לא,התגובה שלו היא בהחלט הגיונית בעיני (מה שכן יתכן שאם תחכו לשלב שבו הוא יהיה בשל יותר,התגובה תהיה קלה יותר..),זה קשה לו והוא מבהיר את זה הכי טוב שהוא יכול. אין ספק יהיו כמה לילות קשים.אבל,אם תצליחי לעמוד בהם מבלי להשבר הם יעברו וזהו. אם תמשיכי להשבר תקשי מאוד על הילד.זה יוצר הרבה בלבול,זה מוביל למצב שבו הוא לומד שבעזרת תגובות "טרגיות" הוא משיג את מה שהוא רוצה וכו'. דבר נוסף,אני לא הייתי מציעה ממתק כתחליף למוצץ.בטח ובטח לא בלילה. מהסיבה הפשוטה שאת מפסיקה הרגל אחד (מוצץ) ומתחילה הרגל שהוא לא פחות מזיק,אם לא יותר (נחמה בממתקים) ומהר מאוד תמצאי את עצמך שואלת איך גומלים ממתקים. מה שכן אפשר להציע כנחמה - חיבוקים,פינוק,ליטוף,הרבה הרבה מגע. השתתפות (גם מילולית) בכך שקשה לו (אני יודעת שזה קשה אבל אני בטוחה שתצליח...). אני מאמינה שכל גמילה צריכה לבא כשגם הילד וגם ההורה מרגישים מוכנים. זה הופך את הגמילה לקצת פחות קשה ובדר"כ יותר קצרה. ותמיד חשוב לזכור שאין הרבה ילדים שהולכים לכיתה א' עם מוצץ :). כדאי שתשקלי שוב האם שניכם מספיק מוכנים לזה כרגע ? אם כן,עם כל הקושי - ההצלחה תלויה במידת העקביות שלך. הרבה בהצלחה ואשמח לשמוע... מור.

ראשית כל, גם אני כשניסיתי לתאר את התגובות כאן בפורום, פתאום הן נראו לי פחות טרגיות. בכל אופן, הבעת חוסר האמון שלו בי זה מה ששבר אותי יותר מכל. החלטנו לגמול אותו כבר מזמן, אבל לא מצאנו כוחות לעמוד בזה. הערב שמעתי את בעלי מסביר לו באמבטיה שהוא כבר ילד גדול ולא צריך מוצץ. בעקבות זה החלטתי לנסות הלילה בלי מוצץ ואחרי שהתחלנו לא רציתי להישבר בדיוק בגלל הסיבות שציינת. אחרי כל המהומה שכחתי בכלל למה התחלתי הלילה וכעת בעלי כבר ישן ואצטרך לחכות עד הבוקר בשביל לשאול אותו בעקבות מה עלה הדיון עם המוצץ...... בניגוד לתשובות שראיתי פה שהפסיכולוגים אינם מבינים למה כל כך דחוף לגמול ממוצץ. ובכן: מציצת מוצץ במשך שעות רבות ולאורך זמן, כן גורמת נזק לשיניים(לבני כבריש חור באמצע המנשך בדיוק בצורת אליפסה!) כמו כן, המוצץ גורם להיפוטוניה של אברי הדיבור ולאפשרות לבעיות שפה והיגוי רבות. ריור יתר גם הוא נובע מהמוצץ, וכן עיוותים מבניים בכל מבנה הפה והלסת. מעבר לכך, ילד עם מוצץ לרוב מתרכז במציצה ולכן פחות מדבר ומתקשר ופחות פנוי להתעניין וללמוד את העולם סביבו. אני ובעלי באים שנינו מרקע טיפולי, וכל הערב דיברנו על כך שזה טוב לילד וחשוב לו ללמוד להתמוד עם קשיים, וזה שלא ניתן לו את המוצץ היום, יקנה לו כלים שימושיים בעתיד. כמו כן ניסינו להכניס את הקושי שלו לפרופורציה והתייחסנו למצוקה שלו בכל הדרכים שציינת. אני גם התנגדתי לעניין הממתק אבל בעלי טען שהוא קרא שחייבים לתת לילד איזה שהו תחליף ולעשות את העינין בהדרגה ויום אחרי זה הוא כבר ישכח מהממתק שמתרתו להמתיק את הקושי הראשוני. אני יודעת?! בכל מקרה תודה על התמיכה הנפשית הרגעית הזו של העיסוק בנושא הגורמת לי להבין את הסיטואציה טוב יותר ובעיקר לחשוב הלאה

שלום, הבת שלי בת ארבע וחצי ונהגה לקחת מוצץ רק בלילה. לפני שלושה שבועות נסענו לאילת ובעוונותי שכחתי (באמת) לקחת את המוצץ איתנו. הסברתי לה את המצב והיא קצת בכתה ומרוב עייפות- נרדמה. כשחזרנו הביתה ביקשה ממני לזרוק את המוצץ. לא לשים אותו בארון ליתר ביטחון, אלא היא רצתה לראות שהמוצץ בפח. עשיתי כבקשתה. עכשיו שבועיים לאחר מכן היא רוצה שאקנה לה מוצץ חדש. כבר יומיים שאני שוכחת, הפעם במכוון. מה כדאי לעשות. אודה לכם על תשובתכם, עינת