לא מוכן למגע

בני בן 5 לא מוכן שיגעו בו בשום דרך אין אפשרות לחבק אותו לנשק אותו להעביר לו יד על השיער, הוא אובחן כילד עים רגישות יתר עשינו כל שנאמר לנו אך ללא הועיל, הוא סובל מחוסר בטחון וביישנות .כשהוא הולך לגן על פניו מבט מודאג יש לו חברה אחת שאיתה הוא משחק והיא זו שמובילה אותו אים מישהו מכה אותו הוא לא מגיב אותה ילדה מודיעה לגננת או היא זו ששומרת עליו אך כשהוא מגיע הביתה הוא משתולל כאילו ילד אחר מה עלי לעשות ? תודה מראש

היי סיגל. קראתי את תיאור המצב שכתבת וחשבתי לרגע שמדובר בבן שלי. :-) ... המנעות ממגע, הילדה השומרת בגן,חוסר הבטחון והביישנות והסוויץ' בבית לילד אחר. מדהים. אבל עברנו את זה... היום האדון הצעיר כבר בן 8 וחצי , עדיין שונא שנוגעים לו בראש אבל טפיחה על הכתף מתקבלת ללא תגובות זועמות ומחאות. אני לא קונה מהר מדי את ה"אבחון" והתווית של "ילד עם רגישות יתר" - יותר מדי מאבחנים ושרלטנים מסתובבים לא קשורים וקל מאד לשייך כל צורת התנהגות לטרנד חדש בשוק. "רגישות יתר" הרי לא היתה מתחלפת בהשתוללות כמו ילד אחר (כפי שציינת) - אבל זו דעתי האישית. עד כאן חלק ראשון, בחלק הבא אספר לך מה אנחנו עשינו ואיך בנינו מגע וקשר. מילת הקסם במקרה הזה היא - לאט לאט, גם שבלול הרי בסופו של דבר - יגיע אל ראש ההר ... במקום לנסות לחבק ולנשק ולגפף, קחו מרחק, לי היה קשה לשבח במילה במקום בחיבוק, אבל התאפקתי (מאד !!!) טפיחה על הכתף ומילה טובה ,הם התחלה טובה . חוץ מזה, הסברתי לאדון הצעיר שקשה לי לא לחבק אותו כי ככה אני יודעת להראות שאני אוהבת. בגובה העיניים ובשפה פשוטה וברורה. - ובלי להפיל עליו את הרגשות שלי כגון,אמא עצובה ,נעלבת וכו' הגענו להסכם ג'נטלמני של 4 נשיקות בשבוע (ביום חמישי) וכאפות ללא הגבלה (HI FIVE ) ולאט לאט (שבלול... זוכרת ?) הטפיחות על הכתף התארכו ולאט לאט גם על שתי הכתפיים ואז אחרי זמן זה כבר נהייה חיבוקון חטוף. וכל פעם קצת וכמובן שמתוך תשומת לב חדה לתגובה מהילד ומתוך כבוד לבקשה שלו לגבי הגוף שלו !!! היום הוא מקבל ממני נשיקות וחיבוקים ללא תרעומת ולפעמים גם אני ממנו ... כייף ! בהצלחה .

איילת תודה על המידע שהעברת לי והטיפים עוד שאלה אליך איך הילד מבחינה חברתית כעט בבית הספר ?והאים יש לך טיפים לתת לי איך לחבר אותו לעוד ילדים בגן? ושוב הרבה הרבה תודה.