לא מוצא את עצמו

הבן השני שלנו בן 10. כאשר הוא משועמם או ועייף, כך נראה לי. מתחיל לבכות או להתבכיין וממרר שנמאס לו מהחים. כאשר אני מציעה לו עיסוקים שהוא בד"כ אוהב, הוא עונה לי שמצידו למות, בפעם הראשונה הגבתי בחלחלה ואפילו ברעדה שעברה בגופי למשמע המילים. בפעם אחרת כאשר אמר זאת כבר עשיתי מזה הומור. בכל הפעמים הדגשתי לו עד כמה אנחנו אוהבים אותו. האם תגובתו נורמלית ואיך עלינו להגיב

ערב טוב, קשה לי להגיד על תגובה - היא לא נורמלית. אז בואי נסכם - זו לא תגובה רווחת (וטוב שכך..). אני לא יכולה לדעת מכאן מה המקור לתגובה ומדוע הוא מתמיד בה (תשומת לב,קשיים רגשיים,כעס עלייך...),אבל כדאי היה לברר את זה . במידה שמדובר בקושי רגשי - לטפל,במידה שמדובר בדרך למשוך את תשומת ליבך - לשים לזה גבול. מה לעשות ? 1. לקבל דיווח על מצבו מביה"ס. 2. להשוות עם מה שקורה בבית. 3. לפנות ליעוץ (יתכן שאפשר לשקול לשוחח עם יועצת ביה"ס,לשיקולך). בהצלחה, מור