שאלה

שלום מור, בקשת יותר פרטים. בת 10. יש בן שמציק לה על היותה שעירה בצורה מאוד פוגעת. היא חוזרת הביתה פגועה, ואני מתלבטת אם להתערב או להתייחס לזה בזילזול,(ילדים אומרים כל מיני דברים, אל תתייחסי....) זה בהחלט מציק לה. יש לה חברות בכיתה.אך הבן מציק לה בעניין. היא אכן שעירה,אך גם צעירה לטיפול בשעירות יתר.איך להגיב. תודה.

בקר טוב, בהחלט לא להתייחס בזלזול. אני חושבת שהתגובה הנכונה ביותר במצב כזה תהיה לגלות אמפטיה למצב הלא נעים שהיא מתארת. ז"א,אפשר להגיב כשהיא מספרת בסגנון : את בטח מאוד נעלבת כשהוא... .ז"א,את נותנת לה את הלגיטמציה להרגיש את מה שהיא מרגישה. משם אפשר להמשיך לכיוון של שיחה שבה היא פשוט פורקת את ההרגשות/תחושות/מחשבות שלה בקשר לעניין (לא שיחה שאמורה להביא לפתרון או עצות פשוט השתתפות.הרבה פעמים עצם זה שמקשיבים לנו ומקבלים את מה שאנחנו מרגישים,משפר מאוד את ההרגשה שלנו...).הרבה פעמים כשהורה מקשיב יותר ונותן לילד להוביל את השיחה,הילד מוצא הרבה פתרונות לבד. אפשר במהלך השיחה לשאול שאלות הבהרה,לבקש דוגמאות... ובהמשך השיחה (אחרי שבאמת היא הוציאה את מה שיש לה להגיד) אפשר לשאול מה את חושבת שאפשר לעשות לשינוי המצב... ? האם לדעתך צריך לעשות משהו לשינוי המצב? האם יש לך איזושהי ציפיה ממני? כמובן שלא כצרור שאלות אלא בבודדות... במהלך השיחה אין טעם לפטור רגשות שלה ב - זה כלום,אל תשימי לב,מי בכלל מתייחס לילד הזה,יש לך עוד חברות... פשוט לקבל את ההרגשה שלה,בלי לשפוט,לבטל או להעביר ביקורת. אני אשמח לדעת אם הכיוון נראה לך ובמידה שתשוחחו אשמח לדעת איך היה. יום נעים, מור.