יללנות יתר ילדה בת 5.5

תודה מראש על ההתיחסות - הילדה שלי בת 5.5, נבונה מוכשרת ומקסימה, אך מאז ומעולם בוכה בקלות מכל דבר גם הכי קטן שיש. נעלבת בקלות ורגישה מאוד - גם למילים וגם לכאב. היא מסוגלת לעבור ליד כסא ולגעת בפינה שלו ואז להשכב על הרצפה ביללות כמה היא נפצעה וכואב לה. כבר חודשיים היא מתלוננת על כאבי גרון. בבוקר היא לא רוצה ללכת לגן כי כואב לה הגרון. אחר כך היא שוכחת מזה והיא שמחה ועליזה. הגננת אומרת לי שכל פעם שהיא מבקשת ממנה לעשות משהו היא טוענת שכואב לה הגרון וממש בוכה, ואז היא עוברת לעשות משהו אחר וכאילו כלום. כמובן שלקחתי אותה כבר לפני חודש לרופא ששלל כל ממצא, והיא לא חולה. התלונות עולות כל פעם שהיא צריכה או מתבקשת לעשות משהו וכנראה אין לה חשק. צריך לבקש ממנה המון פעמים כל דבר עד שאנחנו מתיאשים או צועקים. אותנו זה מתיש ומתסכל. האם התנהגות כזו היא קריאה לתשומת לב בלתי פוסקת? (היא מקבלת אהבה ותשומת לב בכמויות). איך מטפלים בפינוק יתר? עוד אציין שיש בבית עוד אח בן שנתיים, והתיאור ההתנהגותי שלה היה קיים גם לפני שהוא נולד. היום היא גם נעלבת ממנו לפעמים...

צהריים טובים, אני מעריכה שאי שם בעבר זה התחיל כמו הרבה התנהגויות אחרות ובתגובה היא זכתה למשהו שמאוד נעם לה ועוד פעם ועוד פעם וכך זה הפך עם הזמן למן דפוס,לדרך להשיג משהו (הקלות/תשומת לב/התענינות/ויתורים..). כרגע המטרה היא שהיא תרגיש שזה לא כדאי לה .צריך להסביר בקצרה שמהיום והלאה אתם עומדים על כך שכשהיא מתבקשת לעשות משהו,היא תעשה ושגם אם אין חשק וכואב,עושים. בשיחה הזו מדברים על הדדיות ו"יחס גורר יחס" ובעיקר נותנים דוג' למקרים ספציפיים שבהם היא מאוד נהנתה מכך שביקשה משהו וקיבלה מענה מידי. דברו על עד כמה זה נעים כשמתייחסים לבקשה שלך. בסוף השיחה הסבירו בקצרה (ממש בנק') את הציפיה שלכם ממנה והסבירו את הסנקציה (מבלי לקרא לזה סנקציה או עונש) - את בעצם תקבעי איזה יחס תקבלי ע"י היחס שתתני. מעכשיו,מבלי לכעוס ,מבלי לצעוק- אתם מבקשים משהו,היא מתעלמת,אתם מבקשים שוב בשקט אך בנחרצות,היא מתעלמת אתם חוזרים שוב בדיוק באותו הטון באותה נימה ובאותן מילים !. מבלי להוסיף טיפת כעס. אחרי 3 פעמים אם היא לא מבצעת,אתם מזכירים לה בקצרה את השיחה ומציינים שאתם מבינים שכרגע היא קבעה את היחס שתקבל. בפעם הבאה שהיא מבקשת משהו,אתם נוהגים כמוה בלווי הסבר קטן. כמובן שזה אמור לקרות כמה פעמים ולא להפוך לדרך חיים. בדר"כ יש שיפור רב. כמובן,שעל כל פיפס קטנטן של שינוי לטובה מאוד לעודד ולחזק (כשהיא מבקשת,מיד להקשיב למבוקשה ולהגיד שזה כמו שהיא מקשיבה. גם אם לה זה לקח 3 פעמים עד שהיא עשתה..:)). באפן כללי,הדברים צריכים להיות קצרים ונקודתיים. במיוחד לגבי ההליכה לגן. היא אומרת - כואב לי.. אתם : אנחנו מבינים שכואב לך,בואי נשתה תה חם ונלך לגן. נקודה. אין הסברים - אבל הרופא אמר,אין לך כלום.. לא נכנסים לזה. כדי לעשות עניין ודרמה צריך שני צדדים...:). בהצלחה ואשמח מאוד לשמוע איך הולך, מור