הצבת גבולות

בני בן 9, ילד נבון חכם עם הרבה בטחון עצמי והוא גם די מנהיג בכתתו, הילד מסרב להצבת גבולות אם משהו לא נראה לו הוא ישר כועס וצועק והמשפט השגור בפיו הינו "את לא תחליטי עליי".(למרות שהוא מאוד מאוד רגיש וכשהוא מרגיש מעצמו שהוא עבר את הגבול הוא ישר בוכה) הילד הינו ילד אמצעי לאח גדול ולאחות יותר קטנה. לנו כהורים מאוד קשה להעניש אותו מכיוון שהוא די מצפצף על העונשים ועושה בדיוק ההיפך, איננו יודעים איך לגשת אליו. למזלנו הוא תלמיד טוב ויש לו מורה מקסימה היודעת איך לגשת אליו בכיתה כשהוא מתעצבן או כועס, ולכן גם יודעת איך להפיק ממנו את המיטב, בבית זה שונה.אני מפחדת שהמשך התנהגות זו תביא אותו לבעיות התנהגות בביה"ס כמו כן אנו עומדים לעבור דירה בקרוב, ורציתי לדעת איך להכין אותו כי נראה לי שלו תהיה בעיה עם המעבר.

בקר טוב, את כותבת שהוא "מתנגד להצבת גבולות". אני לא מכירה הרבה ילדים/אנשים שמתלהבים כששמים להם גבול. מה שכן,עד גיל 9 הציפיה היא שהוא כבר ידע את הגבולות וינהג על פיהם ולא יהיה צורך "להציב" מחדש. לגבי ענישה - בכל גיל היא לא אפקטיבית בעיני וצריך להשתמש בה במקרים מאוד נדירים (לא כי אני יפת נפש אלא בגלל המסר שמועבר לילד שההורה כ"כ נואש שלא נשאר לו שום דבר פרט ענישה ומהסיבה שחוץ מהדרדרות הקשר,בתכל'ס לא משיגים שום דבר),על אחת כמה וכמה בגילאים האלה. כמו שאת כותבת,יש מי שכן מצליח "להגיע אליו" ולתקשר איתו בדרכים אחרות כך שזה בעצם אפשרי,פשוט צריך ללמוד את הדרך וזו בעצם חובתכם. אני ממליצה להתחיל קצת בקריאה על גבולות (יש כאן ב"שאלות ותשובות" משמאל,ובכל ספר להורים) ובהמשך לשקול השתתפות באחד מבתי הספר להורים. לגבי המעבר - אין לי מושג האם הוא ממשיך באותו ביה"ס או לא... בכל מקרה,לבקר ,להכיר,לתת לו להביע את כל מגוון הרגשות (כעס,חששות..),לשקף לו את הרגשות שלו (ז"א,אם הוא צועק ומקלל כשמדברים על המעבר להגיד - אני יודעת שאתה חושש מהשינוי.),לשתף ברגשות שלכם ("גם אני קצת.."). בהצלחה, מור