חרדת נטישה מוגזמת

שלום,אני אם ל2 ילדים האחד בן שנתיים ו9חד' והשני בן שנה וחודשיים.הגדול הולך לגן והקטן איתי בבית.בגלל בעיות שהיו עם הקטן(חוסר שינה מיומו הראשון)הורי היו עוזרים ולוקחים אותו מדי פעם ביום שישי ומחזירים ביום שבת.לאחרונה חוסר השינה שלו בלילה הצליח להביא אותנו ליאוש טוטלי רק עם בעיה אחרת,הקטנטן בכל פעם שרואה את הורי נכנס לפניקה עולה עליי ואינו מוכן לעזוב אותי,גם אם אבא שלי הצליח להרים אותו הוא בוכה בכי הסטרי ואנחנו מוותרים ומשאירים אותו בבית.פחד הנטישה שלו פורץ בעוד הרבה מקרים כמו:הוא לא מוכן לעזוב אותי בשום מצב וקורא לי מס' לא מועט באמצע הלילה,בוכה וגם אם חשבנו על גמילה ממני או מאביו הוא מראה לנו שהוא לא מהילדים שנשברים בקלות ובוכה עד שמקבל מה שהוא רוצה!ותאמיני לי ניסנו גם לא לגשת אליו בכל פעם שהוא בוכה,ניסנו להרגיע אותו,לחבק,לנשק,מילה טובה ואז ללכת כ ל ו ם !!!! יוצא מזה שאני והאבא על סף שבירה מזה שאין לנו טיפת רוגע ושלווה.אני הויף בתיאור יום שישי האחרון הלכנו לארוחת ערב שישי אצל אמא שלי והוא לש ישן 12 שעות,מהבוקר,באמצע הארוחה לקחנו אותו למיטה של אימי להרדים אותו אבל הוא נכנס להסטרית בכי מהפחד שנשאיר אותו שם.אז אביו לקח אותו הביתה והשכיב אותו לשון וגם שם היו בעיות הוא צרח עד שאני הגעתי וגם אז היה לו כבר קשה להרדם,חלא ידענו כבר אם זה בכי של עיפות,פינוק הוא שהוא לא מרגיש טוב.......רק ב12 וחצי בלילה הוא נרדם.....חשוב שתדעי שכל זה משפיע מאוד על אחיו הגדול,מעיר אותו משינה ואז קשה לו לחזור לשון והוא גם התחיל להתנהד כמו הקטן ולדבר כמהו. אני מאוד מצטערת אם הארכתי בהסבר פשוט רציתי שתקבלי את התמונה הטובה ביותר למצב בו אנחנו נמצאים. אנא,מבקשים את עזרתך הבהולה.....

תנסי לחשוב כשהיית משאירה אותו אצל הוריך האם היית אומרת לו שלום או היית בורחת לו בשקט ,הרגשה שלי שהוא באמת מפחד שתעזבו אותו . דבר ראשון את צריכה להסביר לו שאת יותר לא משאירה אותו בלי לומר לו מראש שאתם הולכים וחוץ מזה צרפי אליו את אחיו ששניהם ביחד יילכו להורים שלך אבל רק אחרי שהוא התרגל אליהם ולא בוכה תחזירי את האמון שלו בכם בי בהצלחה

ערב טוב, במצב כזה אני ממליצה שיראה אותו איש מקצוע. כדאי לפנות לרופא ילדים שעליו את סומכת,לבקש את עזרתו ובמידת הצורך לבקש הפניה למכון להתפתחות הילד או לאחד ממרכזי הגיל הרך. בהצלחה, מור