פחדים

דיון מתוך פורום  יחסי הורים ילדים וזוגיות

27/12/2005 | 21:37 | מאת: אייל

שלום רב ביתי בת 3 והיא בפעוטון מזה שנתיים.בשנה האחרונה אנו שמים לב שהילדה בוכה ורוצה ללכת ולא להיות באירועים שבהם יש משתתפים רבים שאינה מכירה.זה יכול לקרות בימי הולדת של ילדים אחרים,מסיבות חג בפעוטון וכוליי.זוהי הילדה היחידה שלנו והראשונה ואנו מקניקים לה את כל תשומת הלב והאהבה ולא חסר לה כלום. רנו מתוסכלים מכך שהיא פשוט לא חווה את השימחות האלה וכמעט תמיד רוצה ממש לברוח ממקומות אלה תוך כדח בכי ורצון ללכת הביתה.אנו מנסים לדובב אותה להשאר ולא לרצות ללכת אבל זה קשה מאוד ומלווה בבכי וצרחות שלה. איך מתמודדים עם המצב הזה?אנחנו ממש מיואשים ולא יודעים מה לעשות. אציין רק שביתנו מאוד נבונה,משתתפת בפעוטון בפעילויות השונות(לדברי הגננת) ומתנהגת בפתיחות גדולה ובאהבה עם ילדים אחרים וכן עם אנשים מבוגרים שהיא מכירה. בתודה וממתין לסיוע ומתן עצה.

03/01/2006 | 09:13 | מאת: מור וכסמן

בקר טוב, לא כתבת כיצד אתם מגיבים כשהיא מתחילה לבכות ומבקשת ללכת. האם אתם מנסים לשדל אותה להשאר ? מבטיחים לה דברים ? בסוף מוותרים,קמים והולכים ? כמו שכתבתי כאן כבר אין ספור פעמים - הרבה מאוד מהתנהגויות של הילדים הם תוצאה של תגובת ההורים. מה ז"א ? ילד מתנהג בדרך מסויימת,ההורה מגיב. התגובה לאקונית ומשעממת,הילד לא חוזר על ההתנהגות כי "זה לא מעניין". מצב ב' - ילד מתנהג,ההורה (מכיוון שהוא הורה רגיש וער למצוקות הילד.. וזה טוב ! להיות הורה רגיש) קצת נלחץ/מראה התרגשות קלה/לוקח ללב וכו'. זאת תגובה מענינת !!! ,זאת התנהגות שהילד יחזור עליה. הילד חלילה לא עושה "דווקא",הוא באמת פוחד או לא רוצה או.. אבל לתגובת ההורים יש את הכוח להעצים או להחליש את הפחד/חוסר שביעות הרצון וכו'. לגבי פחד - כל ילד מגיע אחת ל.. ומודיע להורה שהוא פוחד מ x . אם ההורה ינהל דיונים מעמיקים על הפחד,יסביר שאין ממה לפחד,ימנע מהגורם המפחיד וכו',זה יצור המון עניין אצל הילד וזה ימשך. לעומת זאת,במקרה כמו אצלכם - לקבל את הפחד (ז"א,לא להסביר שאין ממה לפחוד. מותר לה לפחד),להציע הגנה ותמיכה באפן קונקרטי ולהמשיך להשאר באותו המקום. משהו כמו - אני מבין שאת חוששת וזה בטח לא נעים לך.את יכולה לשבת עליי ואני אחבק אותך חזק ואשמור עלייך. זהו,משהו קצר ונק'. אם יש צורך,לחזור על זה שוב ושוב כמו מנטרה. לא לשנות כלום מהמשפט המקורי שאמרת לה. מכיוון שאצלכם זה כבר "תפס תאוצה " ויש כבר הרגל,יקח קצת יותר זמן (ועוד כמה התקפי בכי) לשנות מאשר אם היינו ממש בהתחלה. מה שחשוב כדי להצליח - קבלה,תמיכה,קונקרטיות ועקביותתתת. הרבה בהצלחה , מור

מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות