גמילה מטיטולים

שלום. אני אמא לבת שנתיים ו-4 חודשים. בקיץ ניסינו לגמול אותה מהטיטול היות והראתה סימנים שהיא מסוגלת להתאפק. אך לאחר מספר נסיונות היא ביקשה שוב את הטיטול. שמנו לה בחזרה. באותו הזמן היא הצליחה מספר פעמים לעשות בסיר, ואנחנו מצידנו עודדנו אותה לכך. וגם מידי כמה דקות שאלנו אותה אם היא צריכה פיפי וכאשר היא התיישבה על הסיר, לפעמים היה לה ולפעמים לא. ואז היא פתחה משפט: "אני לא מצליחה". ואני מצידי משיבה לה "אין לך פיפי ולכן את לא עושה". היום היא הביעה רצון ללבוש תחתונים וכך עשיתי. היות והיא איתי בבית מדי שעתיים-שלוש בערך היא מרטיבה ואני מחליפה לה הכל בלי לומר דבר. אך כאשר ביקשתי ממנה לשבת בסיר כי "עכשיו יוצאים לטיול ולפני טיול עושים פיפי", היא אמרה כל הזמן את המשפט הזה "אני לא מצליחה". ברור לי כי היא מוכנה להיגמל מצד אחד ומצד שני מפחדת מכישלון. איך אוכל לשנות לה את הדפוס הזה? תודה.

בקר טוב, את כותבת שהתחלתם בגמילה כי היא מסוגלת להתאפק. כמו שכתבתי כאן הרבה פעמים בעבר - גמילה היא לא אקט פיזי,היא בעיקר רגשית. לכן,גם כשילד מסוגל להתאפק הוא לא תמיד מוכן כבר לגמילה. מכיוון שבאמת נכתב כאן המון על גמילה אני מציעה להתחיל בקריאה ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק של גמילה. לעשות עוד חיפוש בפורום בנושא. והכי חשוב,כמו שתקראי באותן התשובות,להעביר לידיה את המושכות. ולא להפוך את זה ל"נושא". אם ישארו שאלות לאחר הקריאה,אשמח לענות. בהצלחה, מור

היי מור. תודה שענית לי ותודה על ההפנייה. אמנם קראתי המון על בעיות ופתרונות שונים. אך אצלי זה קצת שונה בכך שהיא פשוט נעמדת ועושה פיפי במקום. כשאני שואלת אותה מה את עושה? היא עונה לי "פיפי". לאחר שהיא מסיימת, אני שואלת אותה: איפה עושים פיפי? והיא עונה לי: בשירותים או בסיר. וזהו. פה זה נגמר. בסיר או בשירותים היא לא עושה כלום. היא כאילו מתאמצת (גם אם זה רק לעשות פיפי) ואומרת: אני לא מצליחה. ודקה אחר כך היא עושה שלולית על הריצפה. אני לא מבינה למה זה? ואיך זה שעכשיו היא לא עושה בסיר, אחרי תקופה שעשתה כל פעם שהושבנו אותה על הסיר? האם זה גם עיניין של שליטה? ואיך אני ממגרת את התופעה הזאת? אגב, גם בחוץ על הדשא היא "לא מצליחה לעשות" למרות שפעם עשתה בלי בעייה. אם אני צריכה להשאיר את השליטה בידיים שלה, כמו שאת מציעה במקרים אחרים, האם אני צריכה לתת לה לעשות פיפי וקקי כל הזמן בכל מקום שבו היא נמצאת? האם לומר לה משהו, כן לעשות או לא לעשות? או הפיפי השובב ברח... ואם לאפשר לה לעשות בכל מקום, כמה זמן לתת לזה? נ.ב. יש לה אחות הקטנה ממנה בשנה. והיא כל הזמן אומרת שהיא קטנה ולא גדולה. אולי בגלל זה היא נמנעת לעשות בסיר כדי שתחשב עדיין לקטנה ולא לגדולה. אני מנסה להראות לה את הטוב בלהיות גדולה. כמו: שהיא גדולה ולכן היא הולכת לחוג והקטנה לא הולכת. וכו'. אבל לא נראה לי שזה עוזר. מה לעשות? מצטערת על כל הבלאגן של הכתיבה שלי. אני מקווה שהתקבלה אצלך התמונה. חשוב לי לקבל את תשובותייך משום ששנה הבאה היא תהיה בת שלוש ותלך לגן עירייה, ורצוי שתהיה עד אז כבר גמולה. תודה. לביאה.