דאגה ?!

מור שלום רב! אני אם די צעירה וחדשה בתפקיד. הבן שלי בן השנתיים וקצת מאוד קשור אליי ולא יצאתי לעבוד עד עכשיו כדי לגדל אותו ולהיות איתו. בתחילת השנה הכנסתי אותו לגן ועדיין לא עבדתי ,הייתי קמה איתו בבוקר ,מלבישה אותו ולוקחת אותו לגן. עכשיו מצאתי עבודה די מכובדת שמתאימה לכישוריי וזה דורש ממני לעזוב מוקדם בבוקר עוד לפני שהוא קם . כך שאמי שומרת עליו עד שהוא קם והיא לוקחת אותו לגן. הוא קם בבוקר ולא מוצא אותי... אני חוששת שמא זה ישפיע עליו , או שמא הוא יחשוב שאני נוטשת אותו בבוקר. בכלל כל פעם שהוא ישן (בבוקר או בצהריים)אני צריכה ללכת ואז הוא קם ולא מוצא אותי מה דעתך? יש לי ממה לחשוש... אשמח על תגובתך...

בקר טוב, דבר ראשון,לא מזמן כתבתי כאן את דעתי לגבי אמהות עובדות/לומדות.. את מוזמנת לקרא: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/28/xFT/13259/xFP/13470 בעיני השאלה הכי חשובה היא מה אתם עושים ואילו יחסים יש לכם בשעות שאתם כן נמצאים ביחד (וכמובן כמה שעות כאלה יש ביום) ? אם את חוזרת הביתה ומבחינה רגשית לא פנויה לילד ועסוקה ב"מתי כבר יגמר היום הזה" אז אכן מצריך שינוי קל :). לעומת זאת אם את נמצאת איתו כמה שעות שהן רק שלכם ואתם נהנים ומבלים יחד ואת פנויה בשבילו,אני לא חושבת שהמצב הוא מעורר דאגה. אני הייתי דואגת בערב לפני שהוא הולך לישון לעבור איתו על סדר היום שלמחרת - "אתה יודע,אני הולכת לעבודה וסבתא תיקח אותך לגן,אח"כ היא תיקח אותך לבית שלה/שלנו,אתה תאכל ותנוח ואז אני אגיע ומה נעשה ביחד ? " וכאן אפשר לתת לו לבחור או לספר לו שתעשו x ביחד וליצור אצלו את הציפיה. אפשר להפוך את זה למן הרגל שלפני השינה ביחד עם חיבוק ונשיקה אתם מתכננים את מחר וחוזרים כל פעם על אותו הסיפור במדוייק,פרט לפעילות המשותפת של מחר שהיא משתנה. דרך אגב,גם אם הוא יגיד - אבל אני רוצה שאת תיקחי אותי. לא להבהל ואין צורך ברגשי אשם. אפשר לענות,גם אני רוצה אבל אני לא יכולה,אני אגיע אחרי שתנוח אצל סבתא. בהצלחה, מור