דובי לא לא

שלום, ביתי בת 3 ו9- חדשים. ילדה מאוד חזקה וכריזמטית. אני מרגישה שקשה לי איתה: כל דבר פעוט כמו להתלבש בבוקר או ללכת לישון אחה"צ דורש כל-כך הרבה זמן ומילים מיותרות (אני מוצאת את עצמי מאיימת בסופו של דבר " אם תמשיכי להגיד לא גם אני אומר לך לא על מה שתבקשי ממני, או אם לא תנעלי נעלי בית תהיי חולה או אני אשאיר אותך מעתה והלאה לישון אחה"צ בגן" וכו)- אני פשוט כבר שונאת לשמוע את עצמי. אני לא חושבת שזו הדרך למרות שרק זה עובד בסופו של דבר. היא חמודה ומתוקה,אבל כל הזמן מוצאת את עצמה במעין מלחמה נגדי. מה הדרך להתמודד? באילו משפטים מנצחים להשתמש? אחיה הגדול היה ונשאר צייתן, שונא עימותים וזורם איתנו. תודה על עצתך

ערב טוב שלי, מכיוון שהתשובה שלי ברובה תהיה מאוד דומה לתשובה הקודמת ,אני אשמח אם תקראי אותה (הודעה מתחתייך).גם אצלך חשוב להחליט מה היהרג ובל יעבור ועליו להקפיד/להתעקש... ההרגשה שלי היא שהרבה פעמים אתן נלחמות על שטויות.אין טעם. גבולות הם חשובים,מלחמות לשם מלחמות הן מיותרות לחלוטין. גבולות הם אותם 4 -5 בל יעברו. אני רוצה לבקש ממך גם לקרא את השרשור הארוך - "ילדים חצופים",שם אני מסבירה את העמדה שלי לגבי מאבקי כוחות. אני אשמח אם אחרי שתקראי את התשובות תחזרי ונראה איך ממשיכים (גם אם הצלחת לקחת מהתשובות ההן משהו וגם אם בכלל לא התחברת אליהן...). מחכה, מור.