ילד אלים

בני בין 4.5 משתמש באלימות כלפי (אימו)וכלפי שאר הסובבים אותו. הוא מרבה בהתפרצויות בכי, למשמע לאו. אינו בעל יכולת לדחיית סיפוקים ואינו מסוגל לקבל דחייה/סירוב כלשהו. לדו' הוא רוצה לשחק עם ילד מסויים ואותו ילד אינו מעוניין לשחק עימו - ילדי ישמש באלימות כלפי הילד. חיינו הם סבל אחד גדול. הילד בוכה המון. אנו מרגישים שהוא במלחמת התשה, בעל כוחות בלתי נדלים. מה לעשות? help

ערב טוב, חשוב מאוד שילד ידע מה מצופה ממנו,מה מותר ומה אסור,גבולות.... יש לי תחושה שבנך למד שכשהוא מתנהג כך הוא משיג דברים שיתכן שלא היה משיג אותם אם היה מתנהג באפן שונה. הדרך היחידה (והלא קלה) שאני מכירה כדי לשנות את המצב היא לשבת (ההורים) ולהחליט מהם הגבולות ,ז"א,מה היהרג ובל יעבור מבחינתכם.מה אתם לא מוכנים שיעשה (זו לא אמורה להיות רשימה של עשרות דברים,בדר"כ מדובר על 4 - 5 דברים) ולהחליט מה התגובה שלכם אם הוא כן עושה. ואת זה צריך לאכוף (וזה החלק הקשה....),פעם אחר פעם אחר פעם,מבלי לותר (למרות שהוא מאוד יקשה עליכם). רק אם תוכיחו שאתם עיקביים ולא מוכנים לוותר על הגבולות,הוא יצליח לקבל אותם. למה חשוב להגדיר מהם "היהרג ובל יעבור" ? על מנת שידע מה מצופה ממנו.זה מאוד מבלבל (ומוביל לתסכול שמוביל לכעס והרבה בכי ....) מצב שבו יום אחד אומרים שאסור להרביץ (או כל איסור אחר) והוא לא מקבל מה שרצה,למחרת מעלימים עין ממכה קטנה,וביום השלישי אומרים שזה לא בסדר שהוא הרביץ אבל נותנים לו. מה הוא אמור להבין מזה?. גבולות וחוקים הם לא דברים שיום אחד מוסיפים עוד חוק ולמחרת מורידים אחד (כמובן שיש גמישות מסויימת,אבל בהתחלה חייבים את העקביות). בנוסף,כדאי לעבוד איתו על מציאת דרכים אחרות לקבל את מבוקשו (לדוג' אם יודעים שהוא מאוד רוצה משהו קטן,ואם הוא יעשה סצנה שלמה תקנו לו,אפשר להקדים תרופה למכה,ולהסביר שאתם קונים כי הוא מבקש יפה ובשקט).המסר שצריך להקפיד עליו הוא כשאתה משתולל אתה מפסיד (לא רק מסר מילולי אלא מעשית),כשאתה מבקש ומתנהג בצורה מכובדת,מכבדים אותך. חשוב לי להדגיש,הדברים צריכים לבא במקביל (גבולות ועבודה על דרכים אלטרנטיביות). לחוד זה לא עובד. אני מציעה לך לקרא עוד תשובות בפורום לגבי גבולות (כמה הודעות מתחתיך עניתי איפה אפשר למצא את התשובות). אין ספק שמדובר בעבודה קשה שדורשת המון המון עקביות (זה הדבר הכי חשוב),אבל זה שווה !!! (אני מבטיחה :) ).אני לא מאמינה שהמצב ישתנה מעצמו. מקווה שעזרתי,אשמח לשמוע איך העניינים מתקדמים, מור.

היי זאת שוב אני, הנואשת. שאלתי מתייחסת דווקא לרגעים שאחרי ההסלמה. הילד לא קיבל את מבוקשו, לדו' לצאת לרכב על אופניים ביום סוער וגשום והוא נכנס להיסטריית בכי. להזכירך הילד בן 4.5 . איך יוצאים מההיסטריה. הוא בכלל לא מקשיב כשהוא בוכה, וכשעוזבים אותו לנפשו הוא בוכה כשעה וחצי ויותר. פשוט אינו מסוגל להרגיע את עצמו. שאלה שנייה - האם האימפוסיביות הזאת , התפרצויות הזעם שבאות לעיתים ללא סיבה... הן דבר שיחלוף עם הגיל. חוסר ויסות של עוצמת הרגשות. ברצוני לציין כי גם בגן נמנעים/מפחדים להגיע עימו לויכוחים, עימותים, והרבה פעמים מוותרים לו. אחרת הוא שובר חפצים, מרביץ לכל העומד בדרכו - ילדים, גננות...ושוב להיטריה שכלכך קשה לו לצאת ממנה. אין לו הרבה חברים , קצת מפחדים ממנו, מהאלימות. ואם כבר מוצא חבר, אז הוא נדבק אליו באופן אובססיבי, עד אשר אותו חבר אינו מעוניין בחברתו. לילד יש פער בין רמתו השכלית לרמתו הריגשית - ילדותית, חוסר בדחיית סיפוקים, קנאה מטורפת לאחותו הקטנה. הוא אינו מרשה לה להיכנס לחדרו ואם עושה כן הוא מרביץ לה. אשמח לשמוע ממך. מה לעשות