בעיה חברתית?!

שלום! רציתי להתייעץ לגבי בני. הוא בן שלוש ותשעה חודשים ויש לו אח בן חודשיים. בני נכנס השנה לגן עירוני (לפני כן היה בגן פרטי). הוא הגיע לגן שבו הוא לא הכיר את הילדים והיה בין הקטנים בגיל (לא בגודל- הוא גבוה). משיחות איתו ועם הגננת הבנו שיש לילדים קשיים להשתלב בגן. בדבר בה לידי ביטוי בעיקר כשהילדים משחקים משחק חופשי בפינות הגן וכשמשחקים בחצר. הוא עומד בצד וצופה בילדים ולא ניגש ולא מנסה להשתלב. הגננת טוענת שהיא צריכה לכוון אותו ולחבר אותו לילדים אך זה מחזיק מעמד למס' דקות ואז שוב הוא מוצא את עצמו לבד. במפגשים שהגננת עושה ובעבודה בקבוצות הוא לעומת זאת, כן משתתף ומביע את דעתו. בנוסף כשאני מזמינה אחר הצהריים חברים הוא משחק איתם יפה עם בטחון. כשאני שואלת אותו למה הוא לבד בחצר הוא אומר שהילדים לא מזמינים אותו להצטרף ואם הוא יגש אליהם אולי הם לא ירצו לשחק איתו. מדובר בילד מאוד חברותי מלא שמחת חיים. הוא מאוד רגיש ועדין, הוא לא מסוגל לדחוף, להרביץ או לחטוץ וכשהוא נקלע לסיטואציה בעייתית הוא נרתע מלהתמודד וזז הצידה. הוא ילד שמאוד מנסה לרצות אותנו (לטעמי קצת יותר מדי) אף פעם לא סבל מהתקפי זעם, זהיר וממושמע (בקיצור נשמה טובה). גם אנחנו כאנשים והורים מאוד רגועים ונוחים הוא אף פעם לא נחשף למריבות וצעקות במסגרת הבית ובנוסף הוא בן בכור כך שלא היה צריך אף פעם להלחם על המקום שלו. אני רוצה גם לציין שהוא קצת יותר חלש פיזית, חולשה שנובעת מחולשה בחגורת הכתפיים הוא מטופל בריפוי בעיסוק ומתחזק מיום ליום. לפני כשלושה שבועות החלטנו להעביר אותו לגן אחר שבו הוא מכיר מספר ילדים משנה שעברה ובנוסף הוא מהגדולים בגיל אך נכון לעכשיו הבעיה לא נפתרה והוא עדין לבד. רציתי לדעת מהי הדרך הטובה ביותר שבה אני יכולה לעזור לו ולחזק אותו. האם להמשיך לשוחח איתו ישירות על הבעיה וליעץ לו כיצד לפעול ( כרגע זה לא עוזר במיוחד) או שיש דברים שאני יכולה לעשות ברקע שיחזקו אותו? אני גם מתלבטת בשאלה האם העיסוק שלי מולו בבעיה לא יהפוך בסופו של דבר ל"נבואה שמגשימה את עצמה" ותגרום בעתיד לבעיות חברתיות וחוסר בטחון?

ערב טוב, אני לא הייתי מגדירה את זה כ"בעיה חברתית". מה שאת מתארת הוא בעצם ילד שזקוק לתיווך של המבוגר האחראי. ז"א,כשהגננת היא המקשרת בין הילדים,אין לו שום בעיה,אחה"צ כשאת בסביבה (וסביר להניח,במידת הצורך יכולה לתווך ),אין בעיה. הקושי מתחיל כשהוא זה שצריך ליזום או להיות תלוי רק בעצמו. אז : א. יש טיפוסים יוזמים יותר ויש כאלה שפחות ,אין עם זה שום בעיה. ב. כדאי לבדוק עם עצמך (במיוחד כי זה ילד ראשון) האם בסיטואציות חברתיות (לא רק עם ילדים),את נוטה להרבה תיווך/"להסביר" אותו/לנסות כמה שיותר להקל עליו (שיבינו אותו כמו שצריך,שלא ירמסו את זכויותיו,שישלבו אותו..) וכו'. בעצם,עד כמה הוא רגיל להתמודד לבד ?. מה אני מציעה ? 1. לא לעשות מזה עניין ו"לרדת" מעניין השיחות/הסברים/יעוץ. זה לא תורם ועלול רק להפריע. 2. לאפשר לו יותר התמודדויות כשאת בסביבה. בעצם לתת לו "להתאמן" על המיומנויות האלה בסביבה מוכרת ובטוחה. 3. אני מוסיפה תשובה שנתתי בעבר.אמנם שם הגיל צעיר יותר,אבל אני חושבת שהרעיון יכול לעזור. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/29/xFT/1199/xFP/1199 בהצלחה ואשמח לשמוע עידכונים, מור