מה דעתך

מור שלום! יש לי בעיה שאני אמא דאגנית שמפחדת שמא אולי אני לא מספיק טובה. יש לי בן ראשון בן שנתיים ואני לומדת באוניברסיטה זו השנה האחרונה לתואר ראשון. השנה הכנסתי את בני לגן כך שבשעות הבוקר הוא בגן עד השעה 12:30. מטריד אותי ואני חוששת שהוא לא רואה אותי מספיק. יוצא שמעבר לשעות הבוקר שהוא בגן אני לומדת עוד 3 פעמים בשבוע אחה"צ . בשעות האלה בני נמצא עם אביו שמגיע מהעבודה ב-17:00 או עם אימי. אני סומכת עליהם והם נותנים לו המון חום ואהבה אך אני יודעת שהוא זקוק לאמא ולא לתחליפים. בעלי אומר שאני מדברת שטויות ואולי אני טועה אך זה מטריד אני ממש חוששת מזה שמא אני לא אמא טובה. נכון שזהו מצב נתון ואין הרבה מה לעשות כי אני גם חייבת ללמוד אך חשובה לי לשמוע דעת מישהי ניטרלית . זה מגיע למצב לפעמים שאני לא שולחת אותו לגן בימים שבהם אני לומדת כדי שיהיה לנו את הזמן המשותף והוא יקבל את מה שהוא צריך. מה דעתך מור?

הי, מכיוון שזה לא יפה לכתוב לך "את מדברת שטויות",אני אסתפק במשפט - אני בהחלט בדעתו של בעלך...:). אמא שעושה עם עצמה משהו,שמתפתחת,שמעשירה את עצמה,שנהנית מהחיים היא בעיני אמא שמסוגלת לתרום הרבה יותר לילד (ולהנות ממנו הרבה יותר) מאשר אמא שמרגישה שהיא "חיה רק למען הילד",שהוא "כל עולמה" ושאין לה שום דבר אחר פרט לילד. אני לא אכנס עכשיו לכל היתרונות שאני רואה במצב אותו תארת,אני אמנה רק כמה : 1. קשר טוב וקרוב לא רק עם אמא אלא גם עם אבא וסבתא. 2. יכולת הפרדות. 3. ההבנה (כן,גם ילד צעיר יכול להבין זאת) שזה בסדר שיהיו לאדם כמה תחומים עניין וחיים מגוונים. 4. חיקוי - זה נהדר לראות שאמא לומדת ושזה חשוב ! וכו' וכו'.... מצד שני,עכשיו כשאני חושבת על זה... לא נעים להודות,ע"פ מה שכתבת גם אני כנראה לא אמא טובה... למדתי לימודים מאוד תובעניים כשכבר היתה לי ילדה,היום אני עובדת פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ,ופעמיים בשבוע (לפחות) בשעות הערב וכו'. ועדיין אני מרגישה שאני אמא טובה כי אני תומכת ומקשיבה ומכילה ועוזרת ומלטפת וקונה ומכינה ומתחשבת בבקשות ונלחמת עבורן כשצריך ו..... לא תמיד הכמות היא המדד היחידי. במיוחד שפה הכמות היא בהחלט הגיונית. ולגבי הלהשאר מדי פעם בבית כדי לבלות ביחד,נהדר בעיני. שאלה יהיו כל צרותייך בחיים, מור