רוצה להתאבד בגלל אימא

שלום, אני בת 17.... בחודשים האחרונים המתח ביני לבין ההורים שלי,בעיקר אימא שלי, התגבר מאוד, אני לא יכולה להצביה בדיוק על הסיבה. יכול להיות שזה בגלל שאמרתי לה שאני לא נתכוונת לנקות את החדר שלי אחי (הוא בן 16 כמעט) ושהוא יכול לעשות זאת לבד, כנ"ל לגבי שטיפת כלים אחריו.... או שאולי זה משהו מהשבוע האחרון שאמרתי לה שאני צריכה ללכת למספר ימי הולדת של חברות וחברים וחלקן במסעדות, את אחת המסיבות הפסדתי כבר (אין בעיה כלכלית בבית) ואת השניה אני לא יכולה לפספס.... כרגע המצב בבית מבחינתי הוא בלתי נסבל, אין לי חשק לאכול או לראות את הפנים של הורים שלי, בעיקר של אימא, היא מצדה מגיבה על כל מילה שאני אומר לה בשבוע האחרון בתגובת מגזימות וצעקות ומתפתח בנינו ריב קולני.... לא נעים לי להיות בבית שהיא נימצא אבל אין לי לאן "לברוח" ממנה.... עוד מהבעיות שיש לי איתה הם בתחום הלימודים, לה ניראה שהפסד של יום לימודים אחד הוא משהו שלא יכול להיות ולא אכפת לה שזה פוגע במצבי הבריאותי, אני לא מדברת על המצב הנפשי אלא הפיזי.... פתאום היום התחשק לה שאני אוכל ואותי מגעיל לשמוע על אוכל שהיא בסביבה מעדיפה לא לאכול כלום... איך אפשר להתעלם מהכל מסביב ולפחות את עניין של המסיבות להסדיר איתה כדי שתבין שאנחנו כבר לא בתקופת האבן ומעדיפים כדי לא להפריע לאחרים בבית לעשות את ימי הולדת במסעדות... או במקומות שעולים כסף קצת מעבר למתנות? איך יכולה האווירה בבית לחזור ולהיות נורמלית ולא לקום בבוקר עם חשק למות ולשכב לישון עם רצון גדל והולך כל יום ויום.... תודה מראש, בודדה.

היי חמודה , אני אמא לילדה בגילך ודבריך מזכירים לי את המצב שמידי פעם יש בבית ,אני מבינה את אימך כי אני במצב שלה ,אם אימך עובדת וגם צריכה לבוא הביתה ולהמשיך לתפקד אז היא באמת מסכנה ,הצעה לי אליך כדי לשמור על יחסים טובים ואפילו טובים מאוד .תעזרי בבית ,ואל תשימי לב לאח שלא עוזר תתני יד תשאלי אם צריך עזרה לפעמים אנחנו האימהות גם צריכים קצת תשומת לב והדרך היחידה היא צריכה לבוא ממכם ,תשאלי או תתקשרי לעבודה אם היא רוצה שאת תעשי משהו,תאמיני לי שהיא לא תדרוש הרבה אולי רק שתארגני את החדר ווכניסה לבית ,היא תיהיה מרוצה ואת נותת חצי שעה מזמנך ושתיכן תיהיו מרוצות ,תתחילי בזה ואז תיראי שהיא תתן לך לצאת למסיבות ימיהולדת ולחברות .את יודעת למה? היא תסמוך עליך ,ולהתאבדדדדדדדד אוי לא ,הגזמת החיים יפים וזה תקופה שחולפת .את עוברת את גיל הבגרות קצת קשה כמו הבת שלי ,אבל שלא תעיזי אפילו לחשוב על זה ,אנחנו האימהות היו לנו חיים אחרים משלכם ,אנחנו דואגות שלא יקרה לכם חלילה משהו רע רוצות שיהיה לכם רק טוב ,אני כל כך מבינה את אימך ,אני מאמינה שגם ביתי חושבת או חשבה כמוך הרגשתי את זה ,איך שהייתי מגיעה מהעבודה היא ננעלת בחדר שלה ,ורק שרצתה משהו ממני היא דיברה איתי ,וזה מעליב ופוגע.,בדרך כלל זה היה או לצאת לחברים או כסף ,תאמיני לי שאם תשבי תדברי עם אימך לא רק על מה שאת מרגישה על הכללללללללל תתקרבי אליה חבקי נשקי מהלב כמובן ,את תרוויחי ותראי עד כמה שהיא לא כזו שבגללה את לא אוכלת ולא רוצה להגיד מה עוד, אני לא אומרת שהבעיה איתך,אולי אנחנו קצת חיינו אחרת.לא היה מצב שראינו את אמא עובדת וישבנו לא היה כזה דבר,לא יצאנו מעבר ל12 בלילה ,פשוט חיינו אחרת ,והיום עם הנוער הזה ,רציחות אונס חטיפות איזו אמא לא תדאג? בקשר לאחיך תנסי להתחבר אליו ,זה ידוע שעוד שנה בערך אתם תיהיו החברים הכי טובים בעולם ,אז מתוקה תנסי לעשות מה שאמרתי לך ותראי שהמצב בבית יהיהלך יותר נעיםםםםםםםםם ביי ורד

בקר טוב, ראיתי את התשובה שלך לורד בהמשך הפורום ואני מבינה שהדברים הם קצת אחרת מאיך שהם בהודעה הזאת.לדברייך,סה"כ,יש לך יחסים טובים עם הורייך ואחיך,יש לך הרבה מאוד חופש וכו'. נסי לקרא שוב את ההודעה הראשונה שלך ולראות לאן כל היתרונות האלה "הלכו לאיבוד". איך זה שאף אחד מהדברים הטובים שיש בבית לא מופיע כאן ? האם זה בדרך כלל מה שקורה לך - את מעצימה את הדברים הרעים וקצת שוכחת את הטובים ? חשוב שתזכרי שהחיים מורכבים גם מדברים נעימים ונחמדים וגם מדברים מבאסים ומגעילים,אלה החיים וזה העולם האמיתי.ברוכה הבאה. אז מה ? כל פעם שמשהו לא יסתדר,כל פעם שמישהו בעמדת סמכות (אמא,מפקד,בוס..) יגביל אותך,תחליטי להתאבד ? . אני יודעת שבגילך קשה לראות את התמונה השלמה והרבה יותר קל לראות איפה ההורים מגבילים,ואיפה הם שתלטנים... מאשר לראות שהם גם תומכים,וממנים,ומתירים אבל עדיין,נסי לעשות זאת. לא בשביל הורייך,בשבילך. חלק מלהתבגר,אומר לקבל את העולם כמו שהוא,להיות מציאותי. במקרה הזה,מציאותיות היא ההבנה שיש גם הגבלות וקבלתן בפרופורציות נכונות. לסיכום,אני חושבת שאת יודעת טוב ממני שסה"כ הורייך ממש בסדר וכמו כל אדם אחר,לפעמים הם עולים על העצבים,אבל זו לא סיבה אמיתית לסיים את החיים. זה יעזור לך ויקדם אותך בהשגת מטרותייך אם תוכלי לקבל את הדברים כמו שהם,לא להעצים אותם אבל כן לפעול בצורה "חכמה" לשינויים (אני בהחלט מסכימה שאחיך צריך לעשות את חלקו. זו נק' שאת בהחלט יכולה לשוחח/להסביר.. עם אימך.אבל תוכלו לנהל את השיחה הזו רק אם היא לא תלווה בדרמות,איומים ויציאה מפרופורציה). בהצלחה, מור.