סליחה מראש על אורך המכתב...

שלום רב, אני בת 26 אחי בן 25 ואחותי בת 19 .אני שואלת את השאלה בשם אימי. אחותי היתה ילדה טובה בסה"כ כל השנים אך תמיד היו איתה בעיות בכל תחום ובכל נושא ונדמה כאילו הבעיות אינן מפסיקות עד היום כשהיא כבר נושקת לשנות העשרים לחייה ולנו בתור משפחתה הקרובה נגמרו העיצות.. אולי נתחיל בכך שהוריי חיים ביחד פיסית אך אינם בני זוג ולא מחליפים ביניהם מילה כבר שנים ארוכות ובעצם כמעט מאז ומעולם למעט מס' נסיונות מעטים של התקרבות שאני מניחה שבעקבותיהם באנו לעולם .כמו כן היו מצבי אלימות קשים בעבר מצד אבי שכולנו נחשפנו אליהם בילדותינו וגם אחותי, ונפסקו לגמרי היום. הקשר שלה עם שני ההורים תקין וקרוב אפילו.וכך גם איתנו האחים. הבעיה : היא כל הזמן משקרת , בכל תחום ובכל נושא עד כדי כך שכמעט ולא ניתן להאמין למילה שיוצאת מפיה ובנוסף אינה מצליחה לסיים שום דבר שמתחילה אחותי בעלת מנת משכל גבוהה , תפיסה מהירה ויכולות מצויינות כמו כולנו (גם אחי וגם אני סיימנו בהצטיינות לימודים גבוהים בתחומי הנדסה במקומות יוקרתיים)אבל- לא הצליחה לסיים את הבגרות .. אין לה מוטיבציה בשום תחום ,אין לה יכולת להתמיד במה שהיא עושה , הבטחון העצמי שלה נמוך, אם היא נקלעת למצבי עימות היא פשוט שותקת ובוכה אנחנו מאוד קרובות אבל אף פעם לא ראיתי אותה מגנה על עצמה.כעת היא בצבא ולא הצליחה לסיים קורס שאליו שובצה . אינני יודעת מה הבעיה ואני דואגת לעתידה אין לי דרך לנחם אותה על כשלונותיה החוזרים (היא מאוד מדוכאת עקב כך )וקשה לי אף יותר לעזור בשל השקרים הרבים. בקיצור- מה דעתך? מה עושים? איך היית מאבחנת את מה שעובר עליה והאם יש צורך לפנות לטיפול? תודה רבה וסליחה על אורך המכתב .

בקר טוב, אין צורך בהתנצלויות,זה בסדר גמור.. :). אין ספק שאחותך סובלת וחבל. אני אכן ממליצה לפנות לטיפול. לא כדי "לאבחן" אותה. אלא כדי שתוכל לפרוק קצת ממה שמעיק עליה,שתוכל למצא את הסיבות לזה שהיא מתקשה לסיים דברים,שתוכל להבין היא בעצמה מדוע היא משקרת ? הרבה פעמים אנשים נמנעים מלפנות לטיפול בגלל כל מיני סיבות.לחלקן יש איזשהו בסיס מציאותי וחלקן די איך נקרא לזה... אין שום קשר למה שבאמת קורה בטיפול. צריך לזכור שיש מטפלים שונים (לא רק מבחינת המקצוע או הגישה בה הם נוקטים) והיא תצריך להשקיע קצת מאמץ כדי למצא את המטפל איתו היא מרגישה נוח (זה הדבר הכי חשוב בטיפול). הרבה בהצלחה, מור