טיפול בפעוטות

בתי בת שנה וחמש הולכת יונקת לפי דרישה, מבינה ומדברת מילים בודדות. אח בין חמש וחצי. עד גיל שנה היתה איתי בבית.בגיל שנה בעקבות בקשה של שתי שכנות וחברות התחלתי לטפל בשתי הבנות, חמשיה ימים בשבוע חמש שעות כל בוקר. שלהן אחת היום בת שנה והשניה היום בת שנה ותשע. עד לאחרונה הכל היה בסדר אולם לאחרונה אני מבחינה באי שקט ועצבנות אצל בתי, היא נותה לבכות יותר, מבקשת הרבה יותר ציצי יכול להיות גם כל חצי שעה, היא מאוד שמחה שהן באות בבוקר אבל אחרי שעה שעתיים היא מתחילה להגיב בבכי, היא מנסה לנשוך את הילדה הקטנה המון, היא מרביצה לה ומושכת לה בשער, כמובן שאני לא מרשה לה אבל אני מרגישה שאני אומרת לה הרבה לא, כועסת אליה וכל הזמן צריכה להשגיח אליה, היא הפסיקה לשחק עם עצמה. השאלה שלי היא האם כדי להפסיק את הטיפול בבנות ואז היא תשאר איתי בבית, אני לא מכניסה השנה למעון בכל מקרה או שכדי להיתעקש ולטפל בזה אחרת כי חשובה לה החברה בגיל הזה?

לילה טוב, אני מתנצלת שאני עונה רק עכשיו :). לגבי זה שחשובה לה חברה - בעקרון ילדים עד גיל שנתיים בערך לא ממש משחקים עם ילדים אחרים.ז"א,הם יכולים לשחק ליד ילד אחר אבל לא עם.מקובל לחשוב שילד "זקוק" ללחברה החל מגיל שנתיים. כיום,מה שהיא בעיקר זקוקה לו הוא תיווך שלך למצבים שנוצרים.סביר להניח שהיא מקנאה קצת,אולי לא יודעת איך להתמודד עם המצב (כשילד נכנס למסגרת,הוא אמנם עם עוד ילדים כמו שקורה אצלכם אבל המבוגר הוא לא אמא שלו והוא לא צריך להתחלק באימו עם ילדים זרים,וזה הבדל גדול). זה באמת מצב קצת מסובך מה שאת מתארת (זה שהיא צריכה להתחלק בך...). אם המניע היחידי לטיפול בילדי החברות הוא כדי שלילדה תהיה חברה,אני הייתי מוותרת על זה (חברה חשובה אבל אפשר באפן פחות אינטנסיבי ובאפן כזה שגם האמהות של שאר הילדים יהיו נוכחות. ז"א,מן מפגשים של אמהות וילדים,לא טיפול). אם יש כאן עוד שיקולים לטיפול,תצטרכי לקבל החלטה. עם זאת,המצב לא מזיק לילדה.פשוט צריך לעזור לה לקנא פחות - הרבה מגע,חום,תשומת לב פרטנית.... מקווה שעזרתי, מור.