קשיי פרידה לאחר ביקור אצל הסבתא

שלום,יש לנו 2 ילדים האחד בן שנתיים ו8חד' והשני בן 11 חד'.הגדול במסגרת של גן הקטנטן איתי בבית.יש לנו בעיה מאוד רצינית עם בננו הבכור,בכל פעם שהוא הולך לסבתא(הדודה והבת שלה עדיין גרים בבית אצל הסבתא)יש בעיה מאוד מאוד רצינית להחזיר אותו הביתה יש סצנה שלמה של בכי קורע לב,צרחות אימה,לא מוכן לשמוע על חזרה הביתה.ניסנו כל מיני דרכים,הסברים בצורה שקטה ויפה,כשהוא מבקש לשון שם היינו מסבירים שאם תהיה בעיה לחזור הביתה הוא לא ישאר..... אנא עזרתך חבל לנו שהוא מסיים בצורה כזו ביקור אצל הסבתא....

בקר טוב, לא כתבת מה קורה עם פרידות אחרות. האם ההתנהגות הזו מופיעה בעוד מקום ? כתבת שניסתם כל מיני דרכים. פרטי קצת על הנסיונות ומה היו התוצאות בכל נסיון. מחכה, מור

שלום,בהמשך להתכתבות,שאר הפרידות שלו רגילות לחלוטין אין שום בעיה מיוחדת אמרנו שהולכים הביתה אז הולכים.הדברים שניסנו איתו הם להסביר לו שהוא מבקש ללכת לשם,שהוא הולך לבלות אצל הסבתא והסבא(לא לשכוח שגרים אצלם גם הדודה שלו וביתה בת השנתיים)וחוזרים הביתה.ניסנו להסביר לו שאיתנו זה הבית והוא צריך לחזור,לשאול אותו למה הוא לא רוצה לחזור,לומר לו שגם אנחנו ביחד עושים חיים וגם את המצבים שלא נתנו לו ללכת והסברנו לו למה.אומנם אנחנו הוריו אבל מדובר בילד מאוד מבין את יכולה לצור איתו דו-שיח עם הבנה מלאה מצידו.אנא עזרתך אנחנו לא רוצים למנוע ממנו לבלות איתם אבל גם לא רוצים לראות אותו מגיב בצורה כלכך קשה שספק אם הוא זוכר שנהנה שם. תודה מראש

בקר טוב, אני אפתח ממשהו כללי - זה נורא כיף ילד בוגר,וורבלי,חכם.. מצד שני יש בזה איזושהי "סכנה". מה ז"א ? אלה ילדים מאוד מטעים. בגלל השפה המפותחת,צורת הביטוי וכו',אנו נוטים להתייחס אליהם קצת יותר בבגרות ממה שהם מסוגלים מבחינת הגיל והשלב ההתפתחותי. צריך לזכור שילד בגיל הזה מאוד מתקשה בהבנה של דברים מופשטים (לדוג',גם אם הוא אומר "אוהב" ויודע שביחד עם זה נותנים נשיקה,זה לא אומר שהוא אכן מבין את המשמעות. הוא פשוט מחקה ויודע שפעולה כזו תשיג הרבה חיזוקים והתלהבות ולכן הוא מתמיד),קשה לו להבטיח מראש ואכן לעמוד בזה,קשה לו לדחות סיפוקים וכן הלאה. בעצם מה שקובע את ההתנהגות בגיל הזה,זה - כאן ועכשיו. גם אם ילד בגיל הזה יבין שהוא כביכול מפסיד לפעם הבאה ("לא נבוא יותר","נצא בהרגשה לא נעימה" וכו'),זה לא ממש ישנה את ההתנהגות המידית. ככל שהגירוי (במקרה הזה - השארות אצל הסבים,בת הדודה) קוסם יותר,כך פחות יעזרו הסברים. מה שמניע אותו היא ההנאה הרגעית שבהשארות. לכן,אני מציעה לא ליפול ל"מלכודת" ההסברים אלא להפוך את זה למשהו מאוד קצר ותכליתי,ללא הקדמות מיותרות. ז"א,להגיע לסבים מבלי להגיד מילה על מה שיקרה כשתלכו. לבלות,להנות... וברגע שרוצים ללכת,לארוז הכל,לסיים הכל,להגיד יפה שלום,לקחת אותו וללכת. בלי להתעכב ובלי הסברים (אפשר כמובן להגיד משהו כמו - נבוא שוב בעוד יומיים..). כמה שיותר קצר יותר טוב. גם מבחינת סבא/סבתא/דודה.. ,זה צריך להגמר ברגע שאתם לוקחים את הילד. לא פרידות ממושכות,לא להזכר לתת לכם "רק עוד פרוסת עוגה,לדרך". בעצם זה שאתם מקצרים את התהליך אתם גם עוזרים לילד. מאוד קשה בגילו להיות זה שמחליט להפסיק משהו שגורם לי הנאה. הוא זקוק לכם כדי שתחליטו עבורו. הסברים (שבאפן כללי הם דבר נהדר) במקרים כאלה ו"מתיחת " הזמן,רק מקשים עליו ומעמידים אותו בסטואציה בלתי אפשרית מצידו - מצד אחד,אני לא רוצה שיכעסו עליי,מצד שני אני לא יכול לוותר על ההנאה. יתכן מאוד,שבהתחלה זה לא יהיה קל (כל שינוי בהתחלה הוא לא קל),אבל כדאי להתמיד. שני הדברים שישפיעו מאוד על מידת ההצלחה - עקביות שלכם,תגובת הסביבה (דהיינו,פרידה קצרה ותכליתית). בהצלחה, מור