ילד בן חצי שנה

שלום אני אם לשני ילדים ילדה בת ארבע וילד בן חצי שנה.בעייתי נוגעת לילד בן חצי השנה. נראה כי אינו מוכן לעזוב את נוכחתי.כשאני בסביבה הוא רגוע משחק מתפקד אולם בכל פעם שאינם שם בוכה ומתייפח ללא הפסקה.נאלצתי להפסיק את העברתו למטפלת מאחר ובפעוטון בו היה לא הפסיק לבכות.הוא מתפקד בשאר התחומים ,כלומר התפתחותית ואף בריא בכל הנוגע למערכות הפיסיות.הוא עדיין יונק ולא מוכן מהבקבוק.נאלצתי לעזוב העבודה כיון שבפעוטון אצל המטפלת אינו מוכן להישאר. איני יודעת מה לעשות?האם אני מחזקת את החרדה שלו בכל שבכל פעם שבוכה מרימה אותו ושועה לבקשתו שאהיה לידו?האם זה חריג? מה עושים?האם יש עצות פרקטיות? תודה מראש.

צהריים טובים, כשאני קוראת את ההודעה שלך עולות אצלי השאלות - אצל מי הסמכות ? האם ישנה משמעות בעיניך למושג סמכות הורית ? איך מגיעים למצב שבו תינוק בן חצי שנה "מחליט" כ"כ הרבה ? איך מגיעים לזה שתינוק "מאלץ" את אמא לעזוב את העבודה? וכו'. מרכז העניין כאן הוא לא הילד,אלא את. בעיני כדאי מאוד שתבררי עם עצמך שאלות מהותיות בקשר לאמהות ואיך את רואה את התפקיד (לעיתים מאוד קשה לעשות את זה לבד ויש צורך באיש מקצוע). כדאי לעשות את "הבירור" הזה כל עוד הילד קטן כי זה רק ילך ויגבר,זה לא יעלם מעצמו. יש מגוון סגנונות של אימהות ,לכל אחת מתאים סגנון אחר.על מנת לגבש לעצמך סגנון שמתאים לך אני חושבת שיהיה נכון לשאול את עצמך - עד כמה תפקידי לגונן על הילד? האם הצורך בקרבת היתר הזו הוא רק של הילד או אולי גם קצת שלי ? מה אני משדרת לו ? מהם הפחדים שלי (ילדים קולטים מהר מאוד ממה אנחנו פוחדים ומגיבים בהתאם) ? מה הילד מזכיר לי ? מה זה בעיני "אמא טובה" ? האם ישנן דרישות (גם אם לא מוצהרות) של הסביבה ממני לגבי הדרך בה אני צריכה להתנהג כאם ? וכו'. בעיני אין תחליף ל"בירור העצמי" הזה. הוא חשוב והתרומה שלו להרגשת "הנוחות" של האם בתפקיד הלא קל שלה,היא אדירה. אך כאמור,לא תמיד קל לעשות את זה לבד. הרבה בהצלחה, מור