מה עושים?

לנו 3 ילדים בגילאי 15,13,10 (בן,בת,בת) ביתנו האמצעית בת ה-12 מדאיגה אותנו מאד ואנחנו מרגישים חסרי אונים. היא ילדה אינטלגנטית עם השגים טובים בלימודים ובספורט נראית טוב ובעצם כלפי חוץ הכל בסדר גמור. הבעיה היא התנהגותה מולי. מזה זמן רב (כשנתיים)אני זוכה לקללות על כל דבר שמעצבן אותה.זה יכול להיות לעיסה או שיעול או דלת חדר לא סגורה(היא נוהגת לסגור אחרינו כל דלת או לפתוח ולסגור דלתות בצורה אובססיבית) את הקללות שאותם הדף אינו סובל היא משמיעה בצעקות ובטריקות דלתות ,נוהגת בנוסף להשתיק אותנו (ריטואל קבוע הוא כשהיא צועקת "שקט,שקט"גם כשבני הבית מדברים בשקט בו בזמן שהיא מדברת בקולי קולות) אני מעצבן אותה בעצם הוייתי כל פעם שאני עובר לידה משהו מעצבן אותה וזה בא ליידי ביטוי בתגובות האלימות שלה כולל איום שלה במכות. יש לציין שהיא רגישה מאד ל"מה יגידו"ומול החברות שלה בונה תדמית של ילדה מנומסת ואדיבה. לאחרונה החמיר מאד המצב יש מתח רב ביננו המקרין על כל בני הבית. הגיע המצב ליידי כך שאני שוקל לצאת מהבית לזמן מה ,למרות מערכת היחסים הטובה עם בני הבית האחרים.(מתוך חשש לתגובה פיזית שלי כלפיה שכן היא מוציאה אותי מדעתי). קשה לי מאד ואני מרגיש חסר אונים. היא מסרבת לכל פגישה עם פסיכולוג או טיפול אחר לאור נסיונות כושלים בעבר והיו הרבה כאלו. אשמח להצעות שיוכלו לשפר את המצב הבילתי נסבל הקיים.....

שנה טובה אני יודעת אם זה היה קורה אצלנו בבית .דבר ראשון היינו מוצאים את הדלתות .אין דלתות שנטרקות .יש נסגרות .ובקשר להתנהגות אתה האבא נכון? עליה לכבד אותך .היא לא האמא שלך ,ופה אתה מחליט ,שב לדבר איתה וסכמו ענין שיהיו יחסי כבוד ולא כוחות ,היא בסך הכל בת 12 עדיין אתה יכול לגרום לה לכבד אותך לי יש גם 3 ילדים 20 17 ו12 אני לא אתן למצב שבעלי יצא מהבית להרגע ,אתה האבא שלה זכותך לקבל יחס הכי הכי בעולם ,לפני הכל תברר מה עובר עליה למה היא מתנהגת ככה אולי זה לא אשמתה מה עם הלימודים שלה ? תתענין ביום שלה איך עבר ,אולי תתקרב פיזית לנשק לשוחח על אה ודה תמצא כבר על מה ,קח אותה לסיבוב ברגל ככה שיהיה לכם שקט מהבית תתקרבו,אני מכירה גם מיקרה כזה שאבא נתן את כל כולו לבוגר והזניח את הקטן והילד עשה דברים שאף אחד לא האמין שבגלל היחס של האב לילד הבוגר ,הילד פשוט קיבל בדרך הזו תשומת ,תבדוק את עצמך לפני כן שנה טובה

קודם כל תודה על העצות הנבונות. מה שהתחדש מאז שהבית שינה מעט את צורתו:לפני יומיים חטפה התקפה של כעס לאחר ריב עם אחותה והתערבות שלי ופשוט הטיחה דברים ברצפה במין התקפת אמוק. אני מסתובב מאז עם מחנק בגרון ולא מוצא מנוח. הילדה מאד חזקה באופי ובמעשה כל ניסיון להוציא דלתות יתקל סביר להניח באלימות גדולה יותר ואני לא אעמוד בכך. אישתי טוענת ובמידה מרובה של צדק שהדרך להתמודד איתה היא באהבה וגם אם אינה פתוחה להדברות בע"פ אז לכתוב לה מה אני מרגיש ומה אני מבקש. העניין של כבוד אלי רמוס לחלוטין רק שאט נפש וקללות. קראתי באחד המאמרים העוסקים באלימות ילדים בבית שדרך פעולה נכונה במיקרים כגון אלו היא להתישב אצלה בחדר יחד עם אישתי וגורם נוסף ולהגיד לה שאם הקללות וטריקת הדלתות לא יפסקו זה ימשך למשך שעה שעתיים כל יום,במאמר כתוב שזה עובד,מה דעתך? כדי לאזן קצת את התמונה היא מקסימה-אבל לא בבית.כמו כן לאחרונה חזרנו מטיול במזרח הרחוק והיא בחרה מיוזמתה להשאר בבית ואכן מאד נהנתה... בלימודים היא מצליחה וגם חברתית היא מאד מקובלת ומוקפת חברות. אני בודק את עצמי כל הזמן וברור לי שהתגובות שלי לעיתים מוקצנות מה שמחריף כמובן את המצב,אבל הסבלנות פשוט נגמרה.הדרך שבחרתי כרגע היא התנתקות....