המשך-למצוא את האיזון

שלום מור, בהמשך לתשובתך ולשאלתך לגבי האיזון ,אני מחפשת את האיזון של נתינה לבתי עזרה נכונה וטובה מבלי לגרום לה עוול של יותר מדי רופאים ומאבחנים. אני מודה לך על תשובתך המקיפה ואין לי כרגע תשובה מהנירולוגית לגבי הטיפול המומלץ לה. בכל אופן אני מרגישה שקשה לי להתמודד עם בעית האימפולסביות שלה ולכן גם קשה לי לקבל אותה או יותר נכון את התנהגותה במאה אחוז,אני מתמודדת עם הקושי שאני גם אמא לא בריאה וענין הבריאות מעסיק אותי כך שיוצא שאני מתמרת כל החיים בין הסתרת בעיותי/מצוקותי לבין היכולת לאסוף את עצמי ולהתמודד בשבילה,לפעמים אני חושבת לספר לבנותי שלאמא יש בעיות אבל ברגע האחרון אני שואלת את עצמי למה להוסיף להן חרדות בענין,ואני יורדת מהרעיון. אין ספק שהן חשות את ההתכנסות שלי בתוך עצמי ואת הרצון לשקט. האם גם את בדעה שבעיות של אמא שייכות רק לה ואין צורך לשתף בהם את הילדים? את בטח שואלת איפה האבא בכל הסיפור ובכן הוא נמצא ,והוא איש מקסים הבעיה היא שהוא רוב הזמן לא בבית. תודה

ערב טוב דפנה, דבר ראשון,אני בהחלט מסכימה שיש גבול לכמה אנשי מקצוע אפשר לחשוף את הילדה. עם זאת,לדעתי,הרבה מהעבודה צריכה להיות אתך/ם ולא עם הילדה ( לפחות,זה מה שאני נוהגת לעשות). אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז האבחון,אבל חשוב לזכור שאבחון הוא רק תחילת הדרך. זה נהדר שאבחנו מה יש לילדה,אבל עכשיו מה עושים?. את אמורה לקבל (או לדרוש) הכוונה לגבי ההתמודדות עם הילדה. ברגע שיוסדר עניין הטיפול בילדה והכוונה לכם אני מאמינה שתהיה הטבה במצב. עם זאת,אם העניין מתעכב ואת מרגישה ש"הגיעו מים עד נפש" (זה לא רחוק מהאמת,נכון?) יש כמובן את האפשרות לפנות באפן עצמאי לאיש מקצוע (ושוב בהחלט אפשרי שרק את תפגשי איתו ולא הילדה.סה"כ,המטרה היא שאת תלמדי איך להתמודד עם הילדה ). העלת דבר נוסף,עניין הבריאות שלך - מכיוון שאני לא יודעת על מה מדובר,קצת קשה לי לחוות דעה. באפן כללי (שוב,כללי.),לסודות גדולים במשפ' יש אפקט לא ממש חיובי על הילדים והיחסים. בנוסף,במרבית המקרים הילדים יודעים "משהו" והרבה פעמים זה יותר גרוע מאשר לדעת את האמת. שוב ,מבלי לדעת מה בעייתך - באפן נורמלי אני בעד לשתף ילדים.כמובן בהתאם לגיל ולמצב. תוך כדי הכתיבה, מרגע לרגע, אני חושבת יותר ויותר על זה שזה יהיה (לדעתי) מאוד נכון עבורך לפנות ליעוץ,שיעזור לעשות "סדר בעניינים". אני מקווה שעזרתי קצת, מור.