כניסה בעייתית של בן שנתיים לגן

שלום, אני מתנצלת מראש על אורך ההודעה, השתדלתי שלא יחסרו פרטים. בני בן השנתיים (בן יחיד) התחיל ללכת לגן השנה. עד כה הוא היה מגיל חצי שנה רצוף אצל מטפלת עם עוד שני ילדים (אחד בן גילו ואחד בערך חצי מגילו). אצל המטפלת היתה לו ממש משפחה – יש לה ילדים משלה (6, 12, 13) ששיחקו איתו הרבה והיה לו שם כיף ורגוע. עם הגן החדש אנחנו שלמים (בעלי ואני), בני ביקר בו מספר פעמים כשבת-דודתו היתה בו בשנה שעברה (היא כבר לא בגן הזה) והתלהב ממנו (הוא מרווח עם הרבה פינות וחצר גדולה). ההתחלה היתה הדרגתית (אולי לא לגמרי): ביום הראשון הייתי איתו שעתיים והלכנו ביחד. ביום השני הייתי איתו שעה והשארתי אותו לבד שעתיים (אמרתי לו בבירור שאני הולכת לעבודה, כמו שתמיד עשיתי בבוקר אצל המטפלת), הוא לא בכה. ביום השלישי (יום א' בשבוע) בעלי לקח אותו, נשאר איתו מספר דקות והלך, אני לקחתי אותו סביב 13:00 (הוא צריך להישאר שם עד 16:00). ביום זה כבר "נפל לו האסימון" ולכל אורך היום הוא בכה, אבל כל פעם הצליחו להרגיע אותו מהר בהסחת-דעת או הרבה על הידיים. גם למחרת (יום ב') הוא לא נשאר לישון בצהריים. ביום ג' הוא כבר נשאר לישון צהריים, אבל הוצאתי אותו מהגן קצת אחרי שהתעורר (לא חיכיתי עד 16:00). בימים האחרונים של השבוע הוא התחיל להירגע בגן. יש לציין שסיגלנו "טקס פרידה" בבוקר: אני מחבקת ומנשקת אותו ארוכות לפני שמתקרבים לגן, ואז מסבירה לו (ההסבר – רק בימים הראשונים) שהוא ילד גדול ושכל הילדים הגדולים הולכים לבד לגן ונותנים יד לאמא (במקום שאחזיק אותו על הידיים), וזה משכנע אותו ללכת יפה לגן... כשנכנסים לגן, הוא עוזב את ידי והולך (לפעמים בוכה) לגן/למטפלת, ואני מנשקת אותו ואומרת שאני הולכת לעבודה. לאורך כל השבוע הראשון בגן, אני נותנת לו יחס חם וקרוב הרבה יותר מהרגיל, כמה שהוא צריך, כדי לחזק את בטחונו. בשבוע הנוכחי (השבוע השני בגן) ביום שני, התחילה רגרסיה משמעותית, הוא שוב התחיל לבכות בגן אחרי שכבר נרגע (ביום ג' כבר לקחתי אותו קרוב לשעה 16:00). ובבית המצב נעשה ממש גרוע: מהרגע שאני מוציאה אותו מהגן הוא צריך אותי כל הזמן, כמעט כל הזמן על הידיים, אם אני הולכת לשירותים הוא יכול להתפרץ מכעס ובכי. הלילות נוראיים: אחרי שהוא נרדם הוא מתעורר כמה פעמים במהלך הערב (בד"כ היה מתעורר כפעמיים בלילה, ורק צריך שאבוא ואשב ליד מיטתו כדי להרדם מחדש). כל פעם שהוא מתעורר הוא ממש צריך שאשכב לידו ולהרגיש אותי בחיבוק או שהוא משחק לי בפה ("אובייקט מעבר"). ובלילה האחרון היה לו ממש התקף חרדה (לפי ניתוחי האישי): הוא בכה והתפרץ ורצה אותי-איתי-קרוב-חיבוק-חזק-לשחק בפה, ואפילו כשהוא קיבל את כל אלה הוא המשיך לבכות ולהשתולל כאילו אני לא נותנת לו את כל אלה, כאילו הוא עיוור וחרש ולא רואה שהוא מקבל את מה שהוא רוצה... הוא רוצה רק אותי, אפילו לא את בעלי (ניחוש שלי: הוא חושב שאם בעלי לוקח אותו, זה במקום אמא, אז אני משתלדת גם להיות לידו כשבעלי בסביבה, שלא יחשוב שעם אבא זה בלי אמא). בימים אלה (ומאז ומעולם) מאוד כיף לו ורגוע לו להיות אחה"צ בחוץ, בגינות שעשועים ובפעילויות. למרות זאת, גם אחרי שיש אחה"צ מהנה, יכול להיות לילה גרוע. ולמרות כל אלה, היום בבוקר, אחרי התקפון נוסף שכזה, הוא קצת נרגע, וכשסיימנו להכין אותו לגן, הוא הושיט לי יד ואמר "הולכים". רק בכניסה לגן הוא בכה. באופן כללי, אני מאוד משתדלת לשלב בין הגבולות הברורים (בכל מקרה הולכים לגן, טקס פרידה קבוע וחד וקצר, אם הוא עושה דברים שאסור אני מעירה וכו') לבין הפינוקים והקרבה שמחזקים את הבטחון (מהרגע שאני אוספת אותו מהגן, אני בשבילו). יש לי 2 שאלות: 1) כללית: האם אני עושה כשורה? האם יש טעות קריטית בהתייחסות שלי לנושא? האם פשוט להמשיך במעשיי כפי שהם ולדעת שעוד מספר ימים-שבועיים זה אמור להירגע? 2) ספציפית: האם כדאי להפגיש בינו לבין המטפלת? פעם-פעמיים להיפגש איתה? או שזה רק יחמיר את המצב ויפריע להסתגלותו לגן? המון תודה, גלי.

בקר טוב, אני אתייחס לכמה נק' שהעלת: 1. לגבי הפגישה עם המטפלת - בשלב זה מאוד לא מומלץ. 2. מההודעה שלך עולה הזדהות מאוד גדולה עם בנך. כשאני קוראת שוב ושוב את הודעתך עולות אצלי שאלות כמו - עד כמה יש ערבוב בין החלקים שלו לחלקים שלך ? איך את תופסת את תפקידך כאמא ? עד כמה הילד מרגיש שיש לו את הגיבוי להיות חלק נפרד ממך ? עד כמה קל/קשה לך עם זה שהיום הוא כבר גדול יותר וזקוק ליותר מרחב להיות "הוא עצמו" וכן הלאה. כמו בהרבה תשובות אחרות,גם לך אני ממליצה לחשוב עם עצמך מהן התפיסות שלך לגבי אמהות,האם את יודעת לזהות מתי יש ערבוב או הזדהות יתרה בינכם,איך את תופסת את תפקידך. חבל יהיה להתייחס כאן רק לתכל'ס ולפספס את כל השאר. זו מעין הזדמנות לבדיקה עצמית ,עם הרבה אפשרות לגדילה... 3.ככל שיהיה לך קל "לשחרר" (ואני לא מתכוונת לחלק הפיזי..) אותו,הוא ישתלב מהר יותר וטוב יותר בגן. זה נהדר שאת שמה לו גבולות ומצד שני מאוד מכילה אבל לפעמים אנחנו כהוריםיודעים לשים לילדים גבולות וקצת שוכחים לשים לעצמנו (זה בסדר,זה קורה לכולנו:)). אני חושבת שהילד יודע את הגבולות ועכשיו זה הזמן לשים אותם לעצמך. מקווה שעניתי, הרבה בהצלחה, מור