העדפות של בת 3

שלום מוא ביתי בת ה-3 (בכורה ויחידה) החלה בחודשים האחרונים לפתח מנהג מרגיז בו היא מתמרנת אותי ואת בעלי לפי הדרישה שלה. ז"א מי יטפל בה(מקלחת , אוכל, וכו) . היא פשוט קובעת " אבא יקלח אותי " "אמא תלביש אותי" . במידה ומסרבים לה היא מתעקשת עד כדי בכי הסטרי. העדפותיה מתבטאות לא רק ביני לבין בעלי , יכולים להכנס למשוואה , סבתא, סבא, הגננת , דודה וכו'. אנו משתגעים מז, משום שלעיתים לא מתאפשר לאחד מהצדדים לעשות את אשר ביקשה. התייעצתי עם הגננת בגן ולדעתה זהו תהליך טבעי של הילד שבו הוא מפתח העדפות שונות בכל פעם ולדעתה צריך לזרום עם זה ולא להתווכח איתה. לעומתה אחות טית חלב טוענת זהו הזמן להציב גבולות ולא לוותר לה , גם אם זה כרוך בבכי הסטרי של הילדה. אני חושבת מצדדת בשני הצדדים, משום שלדעתי העדפותיה נובעות מגעגועים לאותו צד שהיא מעדיפה באותו הרגע. מה דעתך ?

אני אם ל4 ילדים. 2 תאומות בנות כמעט 12 בן בן 7 ובןב ן 3 וחצי. בן ה-7 עובר לאחרונה תקופה מאד סוערת מבחינת התנהגות ויחסיו עם החברים והמשפחה . הוא ילד מאד מופנם לא משתף אותנו במה שקורה לו או ברגשות שלו כלפינו או כלפי אחרים וקשה מאד להבין לפיכך למה הוא מתנהג כך. ההתנהגות מתבטאת בריבים עם חברים (אין לו כמעט ) ,בשתיקות וברוגזים, בכניסה לחדר שלו וטמינת הראש בכרית ובבריחה מהבית לזמן מה - חצי שעה בערך, וכשהוא חוזר אינו משתף אותנו בסיבה לבריחה שלא תמיד אנחנו באמת מבינים אותה. הוא נעלב בקלות מכל הערה והחיות הבוגרות שלו יודעות גם להציק לו ולפגוע בו בנקודות הרגישות שלו. בעלי ואני מנסים כל אחד בדרכו ליצור אצלו תחושת בטחון ולהראות לו שאניחנו מקבלים אותו בכל צורה שהיא אבל ההתנהגות לא מפסיקה ולפעמים נדמה שמחמירה. האם יש לך רעיון לאיך כדאי להתמודד עם הבעיה ? האם כדאי ללכת לטיפול?

בקר טוב, מכיוון שאנחנו לא כ"כ יודעים מה הבעיה,קצת קשה לדעת איך להתמודד איתה... אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע. בהצלחה, מור

בקר טוב, אני דווקא היתי נוקטת את הגישה שבין הגננת לאחות טיפת חלב. מה ז"א ? בהחלט מציבה גבולות (את יכולה לקרא על זה בצד שמאל ב"שאלות ותשובות" או לעשות חיפוש בפורום),אבל כן לעיתים הייתי מוותרת. גם כשאנחנו מציבים את הגבולות עדיין יש מקום לגמישות ופשרה. הצבת גבולות אין פרושה עיקשות או נוקשות. אפשר גם לקבוע ביחד מי עושה אילו מטלות לגבי המטלות הקבועות ולגבי השאר להתגמש. אם נשארו שאלות,אני כאן, מור

תודה לך על תשובתך אך עדיין לא ברורה לי תשובתך "הצבת גבולות אין פרושה עיקשות או נוקשות" הרי הדרך היחידה להציב גבולות היא ע"י כך שנתעקש ולא נוותר ויהי מה. גם היא תבכה ותצרח ונצטרך ל"גרור" אותה לאמבטיה (במקרה שהיא מעדיפה שאמא תקלח ולא אבא ולהיפך ) . השאלה היא לדעת מתי לוותר. אני מאד מכבדת את ילדתי ותמיד מסבירה לה בצורה בוגרת : "אבא לא יכול לקלח אותך כי הוא עסוק ו/או לא מרגיש טוב", שכשאין הבנה מצידה, לאחר מספר פעמים שאני מסבירה לה ,די בנונוחות , אז מגיע שלב הכעס. השאלה איך מציבים גבולות בלי לכעוס או פשוט ל"הפעיל כוח" במידה והסברים וצעקות לא עוזרים.