גיל שנתיים - גיל ההתבגרות

מור שלום, קראתי את תגובתך למס' הודעות בנושא הצבת גבולות. בני בן שנה ועשר. עצמאי מאוד. לגבי הצבת גבולות ברור לי לחלוטין על מה אני לא מוכנה לוותר ועל מה ניתן להתפשר. אבל....המילים "לא" "אסור" "מסוכן" לא נמצאות בלקסיקון של בני ושאני נוקטת בפעולה כמו למשל להזיז את היד משקע חשמל זה משחקי כוחות, אח"כ הוא מרביץ מתסכול שלא אפשרתי לו לגעת בחשמל ואז נכנסים למו"מ ש"אסור להרביץ - תעשה טובה לאמא" גם כאן אנו במשחקי כוחות. או שזה נגמר בטובה חיבוק ונשיקה או שהוא בעונש בחדר. נושא הצבת גבולות ברור השאלה היא איך עושים את זה? איך מכילים מכות של ילד? איך גורמים לו להבין שאני אומרת לא הוא לא יכול להיכנס למלחמת כוחות איתי? אשמח לתשובתך

צהריים טובים, הצבת גבול או איסור כלשהו אמור להאמר בצורה שהיא באופן בולט שונה משאר השיחות/הסברים... מה ז"א? סביר שהסברת יותר מפעם אחת מדוע אסור לגעת בחשמל. הוא יודע מדוע זה אסור. אין טעם להמשיך ולתת הסבר בכל פעם שהוא נוגע. פשוט לומר - לא !!! באופן מאוד נחרץ וחד משמעי ובמקביל אפשר להזיז את ידו,לא חלילה באגרסיביות אבל כן בדרך קצת יותר תקיפה ממגע רגיל. ההסברים הופכים את זה לאיזשהו מו"מ,יש מקום להסבר,הסתייגות וכו'. אמירת - לא ! חד משמעי לא משאירה מקום למו"מ. זה בעצם ההבדל בין גבול,דהיינו בין משהו שלא תרשי גם אם... לבין משהו שאם ננהל מו"מ (כן גם בגיל הזה ואפילו הרבה לפני כן) אולי תשתכנעי ותוותרי. כנ"ל לגבי המכות - חד משמעיות ותפיסת היד "בדרך למכה". בנוסף,כדאי לשקף לו את ההרגשה - אני יודעת שאתה כועס,אבל אסור להרביץ. אפשר לתת משהו שאת כן מרשה להרביץ לו - כרית לדוג'. יש כאן תשובות שלי על תסכול את מוזמנת לקרא. אם הוא מרביץ תוך כדי פעילות כלשהי שאת עושה איתו (משחק לדוג'),אפשר להפסיק אותה מיד כשהוא מרביץ ולהגיד - אתה מרביץ לי אז אני לא רוצה לשחק איתך. באפן כללי,הסברים ושיחות הן דבר נפלא אבל לא כשרוצים להציב גבול. איסור צריך להשמע חד משמעי,קצר ונחוש. לגבי ענישה - זה לא יעזור. בטח לא בגיל הזה. לסיום,כדאי לבדוק עד כמה את שלמה עם הגבולות. הרי צריך לזכור שלשים לילד גבול זה בעצם לגרום לו לתסכול כלשהו,האם את באמת שלמה עם זה ? בהצלחה, מור