כעס של ילדה בת 4

בתי בת 4, בת יחידה, עדיין מרטיבה כל לילה. בעיקר לאחרונה, היא מנסה לגרום לי לכעוס עליה בכוונה על פי רוב הסיבות לכך הם דווקא דברים שוליים למשל - היא מבקשת שארים אותה, כשאני מרימה אותה היא דורשת שאני ארים אותה בדיוק בצורה ההפוכה בה הרמתי אותה - אם אחזיק אותה בצד ימין היא תבכה שהיא רוצה שאני ארים אותה בצד שמאל. ברור לי ולה שזהו תירוץ להתחיל לבכות ותירוץ "לפתוח" איתי בריב. הכעס שלה מלווה באמירות כמו "לא ככה" אמרתי לא ככה". ובבכי שלעיתים היסטרי, היא נשכבת על הרצפה ועל פי רוב אינה מסכימה שארים אותה. היא אומרת לי אני קובעת בחדר שלי / בבית שלי, "אני לא רוצה לשמוע אותכם" ,"תעזבו אותי", היא מכריחה אותי לכעוס עליה, היא אומרת לי את כן כועסת עלי" עוד לפני שהגבתי בדרך זו זו אחרת : לפעמים אני מגיבה ברוגע, בטון נמוך מנסה להתקרב אליה להרגיע וככל שאני מנסה יותר כך היא מתנגדת ובוכה בקול רם יותר, מצד שני ינשם מקרים בהם אני מיד מאוד עליה מרימה את קולי, ולמרות זאת היא מגיבה בדיוק באותה דרך - התנגדות ובכי היסטרי. בכל דרך שניסית להרגיע אותה התגובה שלה היתה בדיוק אותה התגובה. אחרי שהיא נרגעת בעזרתי או לבד (וזה לוקח הרבה זמן) היא אומרת לי אל תכעסי עלי, היא מבקשת ממני לחייך , היא אומרת לי (לא שואלת) את לא כועסת עלי יותר, ומאתמול בלילה היא מבקשת ממני ללטף אותה ולהרגיע אותה (היא צרחה בבכי "שמישהו כבר ירגיע אותי וילטף אותי" גם אחרי שהיא התחילה להירדם היא מילמלה "תרגיעי אותי על הידיים" ). כיצד עלי לנהוג ?

ערב טוב, מההודעה שלך עולה הרבה בלבול,גם שלך וגם של בתך. אני חייבת להגיד שזו אחת ההודעות שיותר "צובטות" בלב,אולי בגלל תחושת חוסר האונים שהיא משדרת. אמהות היא לא דבר קל. לעיתים קשה להבין מה בדיוק הילד רוצה,במיוחד לאור זה שילדים בגילאים האלה בדר"כ לא מסבירים את הקושי שלהם אלא מראים אותו ע"י התנהגות (לעיתים מעצבנת מאוד...). אין ספק שע"פ ההתנהגות שאת מתארת,הילדה מבטאת איזשהו קושי ונראה שאתן מנהלות שיח אילמים חרשים,אתן לא משדרות על אותו הגל . מהו הקושי ? אני לא יכולה לדעת מכאן. הבעיה עם קשיים שהם לא נעלמים,הם בדר"כ נעשים קשים יותר. על מנת להפחית קצת את הבלבול,על מנת להבין מה הילדה משדרת ע"י ההתנהגות ועל מנת שתוכלי לקבל כלים איך להפוך את היחסים בינכן לנעימים יותר,אני חושבת שכדאי לפנות ליעוץ. הרבה בהצלחה, מור