מול המערכת הבית ספרית

שלום רב, בני בכיתה ח'. מחונן, בעל לקות למידה, ובכיתה ו אובחן עם הפרעות לתהליכי קשב מתמשך - העולות עם עלייה ברמת החרדה. מאז אני זוכרת את עצמי, יש לי מאבקים כמעט בלתי פוסקים עם ( רוב) המורות בבית הספר. המאבקים נסובים סביב חוסר רצונן להתייחס אל בני כאל אינדבידואל, בעל ייחודיות משלו. בני ילד אינטיליגנטי באופן בלתי רגיל, אך במערכת הנוקשה עם הכללים שאינם תואמים תמיד את יכולותיו, מתקשה להיות בתלם, וכך נפגע פעמיים: הן בחיזוק הערך העצמי שלו, והן בציונים אותם הוא מקבל. הוא אומנם תלמיד טוב מאוד, אך חרב ה"איומים", עומדת תמיד אל מול ראשו: אם לא תכין שיעורים למעלה מ - 3 פעמים ירד לך ציון... וכד'.אני רוצה שבני ייגדל כאדם שלם, מאושר, מאמין בעצמו. אני מחזקת אותו, אך עומדת חסרת אונים לא פעם מול מערכת אטומה של מורות שמתיימרות להבין, חושבות שמבינות הכל, אך אינן מבינות ומקשות עליו את החיים. בכל שנה הדברים חוזרים על עצמם: פגישה עם היועצת, פגישה עם המחנכת. היועצות ברוב המקרים כן מבינות, אך גם הן עומדות מול מורות שבמקרה הטוב יכולות להסביר להן מיהו, ובמקרה הרע דבריהן נשכחים ואינם זוכים ליותר מידי התייחסות. אני תמיד פונה למורות בגישה חיובית: בואי נראה איך אנו מוציאות מבני את המיטב. חבל לפספס ילד כזה... אבל עדיין חלקן תפוסות חזק בנושא שיעורי הבית... הכתיבה על הלוח... אלה נקודות חולשה משמעותיות אצלו. אינני יודעת מה לעשות: אם אני לוצת על בני להכנת שיעורים, תוך מתן הסברים על תועלת וכד'... זה לא עוזר. אם מורה מורידה לו ציון על אי הכנת שיעורים, זה מוריד לו את מצב הרוח. האם לעשות את המקסימום האפשרי, לשחות כנגד הזרם בתקוה כי בעתיד - כאשר ייתבגר - הוא יימצא עצמו בתחום אותו הוא אוהב באקדמיה ? באיזו דרך לגשת ? חבל יל עליו. הוא ילד רגיש ומיוחד, אך סובל בבית הספר. מה עושים??????????????? נ.ב - בני מאוד מופנם, וכיום הוא לא מוכן ללכת לטיפול כל שהוא. בתודה מראש - יונית

שלום לך אמא, הסיפור שלך כל כך מוכר לי. אנחנו עברנו מסכת דומה. כיום בני בן 15. לומד בכיתה י'. אכן מערכת החינוך לא בנויה לטיפול בילדים כאלה. אין להם משאבים ולמרבית המורות אין אינטליגנציה רגשית מתאימה לטפל בילדים האלה. אין למערכת תבונה לקבל אותם. מה שאני עשיתי כדי להתמודד עם המערכת הוא פניתי ליועץ פרטי מוכר באיזור אשר נתן את חוות דעתו בכתב ובע"פ בפגישה עם צוות ביה"ס. זה אמנם היה כרוך בתשלום לא מבוטל אולם רק כך הצלחתי לפתוח את לבם של אנשי החינוך בביה"ס. היועץ ליווה אותם עד פתיחת שנת הלימודים תוך מתן עצות פרקטיות המתאימות לילד. הוא הפך לבעל דעה בביה"ס ולעתים הן מתייעצות אתו טלפונית בכל מה שקשור לבני. זה יקר אבל שווה כל אגורה. הערך העצמי של הילד עלה. ההתייחסות של המערכת כלפיו השתנתה. בהצלחה.

שלום לכולם, ההגדרה של בני דומה מאד למה שהגדירה יונית. בני בן 10 מאובחן כבעל הפרעת קשב כ- 5 שנים ודיסלקטי כ-3 שנים. חוץ מזה הוא מחונן. בכתה א' רשמנו את בני לבי"ס רגיל. ברישום עצמו היועצת קבלה כל מידע אפשרי על הילד!!!! ועל בעיותיו. היא אמרה שהוא בסדר מבחינתם. במקביל המשכנו בטיפולים פארא-רפואיים אצל פסיכולוגית ומרפאה בעיסוק. בתחילה הבי"ס לא ידע לאכול אותו וגם לא כל כך רצה!!!! למרות שיש חוק מפורט ביותר המגדיר מה הם צריכים לעשות. למזלו בא' הוא טופל על-ידי פסיכולגית נשמה שהחליטה להיות Case Manager ולתפקד מול ביה"ס באותה מתכונת שתיארה טלי. הפסיכולוגית עשתה ממש בייבי סיטינג לביה"ס. עד כדי כך המודעות הייתה ירודה. ביה"ס אמר בסוף א' השנה עברה בהצלחה!!!! לצערי במכון שבו טופלנו היינו צריכים לעבור שכבת גיל ובכתה ב' התחלפה הפסיכולוגית. בנוסף המחנכת שעבדה איתו בא' פוטרה מהמערכת ומורת השילוב שעבדה איתו יצאה לשנת שבתון. המחנכת החדשה אמרה בפה מלא: "אני לא יודעת להתמודד עם ילדים כאלה". הפסיכולוגית החדשה לא הייתה מוכנה לעשות בייבי סיטינג שוב. אבל נערכו מספר שיחות הבהרה עם ביה"ס שלא הניבו דבר. בקיצור הבן שלי ישב שנתיים בכתה ורק הקשיב. יתר על כן ביה"ס ניסה בכל מיני דרכים עקלקלות להקיא אותו מקרבו. יש לציין כי מרבית הילדים לקויי הלמידה מודעים היטב לבעיותיהם. ההתמודדות הזו היומיומית גורמת ליירדה בערך העצמי, בביטחון העצמי ולבעיות רגשיות אחרות וגם אצל בני. בסוף ג' נשברתי ובהתייעצות על הפסיכולגית שלו החלטתי שטובתו של הילד דורשת להעביר אותו לכתה מיוחדת בבי"ס רגיל. שם ברור שאפשר לבוא בדרישה להתייחס לילד כאינדיבידואל וכך עשיתי. גם שם צריך ליישר את המורה שתבין שהילד הוא אינדיבידואל אבל זה הרבה יותר לגיטימי. גם מרחב התימרון של המורה יותר גדול. זה לא שחסרות בעיות אבל הילד פורח. בשלב כלשהו אני גם אדרוש לשלב אותו בתחומי החוזק שלו בכיתה רגילה. לדעתי כדי למנוע מהילד שלך סבל מיותר שכבר מתחיל לתת את ביטויו, כדאי לך לחפש מסגרות אחרות ולא חסר שיכולות לתת לו מענה טוב יותר. לטלי, הפיתרון שלך הוא נכון אבל בחוק השילוב זה בדיוק מה שמוגדר. פרט לכך שביה"ס צריך לספק את כל הטיפולים הפארא-רפואיים, ביה"ס הרגיל!!! צריך למנות case manger שיבנה לילד המשולב תכנית ייחודית המתאימה לצרכיו ויעקוב אחר ביצועה!!!!! הם פשוט לא מקיימים את החוק! ומתכוונים לצפצף עליו גם בעתיד. סתם עניין של חוסר תקציב לקבוצה חסרת כח פוליטי....... אשמח לתגובות. חיים

יונית ערב טוב, את כל כך צודקת ברמת התסכול שלך. מערכת החינוך שלנו מתעלמת מכל תלמיד שאינו עונה על ההגדרה ממוצע ופוגעת קשות בחניכה. בנך נבון, מבחין בין מטלות אותן יוכל לבצע לבין כאלה שלא יעמוד בהן כגון הכנת שיעורי בית וכתיבה במהלך השיעור. אינכם צריכים לוותר! יש להתעקש ולהבהיר כי תלמיד בעל לקויות למידה הוא ברוב המקרים בעל יכולות לימודיות ויצירתיות גבוהות מהממוצע ולהבהיר כי דרכי למידתו שונות. לא התלמיד צריך להתאים את עצמו למורה, כי אם להפך. חובה על כל מורה בכיתה להתגמש ולתפקד בהתאם לצרכיו של כל תלמיד בכיתתו. לא, אני לא תמימה. אני יודעת היטב כי הדברים אינם מתנהלים כך במציאות ברוב הגדול מאוד של המקרים, אך אני חושבת כי יש למצוא את אנשי החינוך האמיתיים המעטים, שכן משובצים במערכת ולהעזר בהם. השחייה נגד הזרם קשה ולעיתים קרובות פוגעת, אך הכניעה קשה בהרבה. בשום אופן אל תיכנסי לעימותים עם בנך על רקע חוסר עשיה ותפקוד לימודי. כפי שלא תבקשי מאדם עור לראות, אל תצפי כי בנך יקום מחר ויכין ברצון את שיעורי הבית. המאבק צריך להיות מול צוות מורים שמיעותו המזערי יקשיב וילמד, רובו ישמע ויתעלם ויתרתו יפגע פעם אחר פעם למרות הכל ( יש להם זמן מיותר להשקיע? ) בנך בעל יכולות גבוהות. הוא ימצא את דרכו להצלחה למרות כל הקשיים, ואת בגישתך הפתוחה והחיובית היא הראשונה לסייע. כמה טוב לשמוע ולפגוש הורים כמוך. בברכה אלמוג