תסמונת ההמיספרה הימנית - דרכי טיפול

שלום רב, בני בן ה- 12 אובחן לפני מספר שנים כלוקה בתסמונת ההמיספרה הימנית. הוא היה, בהמלצת המאבחנת, בחוג לכישורים חברתיים כשהיה בכיתה ב', טופל במסגרת בית ספר בכיתות ב וג (שעה בשבוע הוצא מהכיתה לטיפול מיוחד בעניין). גם יקבל ריטלין בכיתה א אבל דרש בתוקף להפסיק.. בכיתות ד ה ועד היום הוא לא טופל בשום צורה. ניסיתי לשווא למצוא דרכי טיפול באינטרנט עד שלבסוף אני מנסה לפנות אליכם באתר. מה דרכי הטיפול בתסמונת זו? תודה מראש, איה

שלום איה, משמעות המילה "תסמונת" היא שמדובר בתמונה תפקודית מגוונת מאוד. ישנם לא מעט תפקודים המיוחסים להמיספרה הימנית, ולכן אנשים שונים מתמודדים עם קשיים שונים. שלא כמו דיסלקציה, למשל, שם התפקוד הלקוי הוא בעיקר יכולת הקריאה, אצל בעלי סינדרום המיספרה ימנית מדובר במגוון אפשרויות; בקושי להבין באופן מדויק את התקשורת החברתית שסביבם (מילולית ולא מילולית), מכאן- להבין הומור, אירוניה, אבסורד, ציניות- כל אלה מובנים באופן קונקרטי וקשיח. קיימים גם קשיים בתפיסה המרחבית, הערכת מרחק, לעיתים במוטוריקה/שיווי משקל ובקשב, ביכולת לבצע אינטגרציה של מידע (ולכן- עלולים להיות קשיים ברמות הגבוהות של הבנת הנקרא, הבנת מסרים שלא נכתבים באופן מפורש, יישום והעברת הנלמד מתחום אחד לאחר, מתמטיקה..). כלומר, טווח הקשיים נרחב יותר. מכאן (לשאלתך)- את מאוד צודקת בקושי שלך לאתר את דרכי הטיפול המתאימות.. אין דרך טיפולית אחת שמתאימה- זה מאוד תלוי באיך הסינדרום מתבטא אצל כל אחד. נסי למקד מהם הקשיים המרכזיים של בנך, כמו גם מהם הקשיים שהכי מטרידים/מתסכלים אותו.. כיצד הוא מתמודד עם הקשיים שלו? (האם ננעל בתוך עצמו? האם משתף? האם נוטה לכעוס? כיצד מגיב להצלחות וכשלונות?). האם יש לו תחומים שהוא חזק בהם, או תחומים שיש לו תשוקה/סקרנות כלפיהם, שממלאים אותו בתחושת יכולת ומסוגלות? אילו התנהגויות שלו קשה לך יותר להבין, וכיצד אתם, כמשפחה, מתמודדים עם היומיום? האם קבוצת הכישורים החברתיים היטיבה איתו? ומה לגבי יתר הטיפולים? אני שואלת הרבה שאלות.. בעיקר כי חשוב לקבל תמונה שלמה כדי לדעת איזה סוג עזרה היית/הוא היה רוצה לקבל.. נדמה לי שהפנייה להדרכה בכישורים חברתיים היא חשובה מאוד, וטוב שכך עשיתם בזמנו. אך אני לא מכירה את משפחתכם.. הייתי מציעה לפנות לפסיכולוגית ביה"ס, לשתף אותה במחשבותיך, ולנסות לבנות יחד תכנית שתיקח בחשבון את מרבית הגורמים בהם ניסיתי לגעת בשאלות שלי: מה את מרגישה/מה הוא מרגיש/ התנהלות בביה"ס/ התנהלות יומיומית בבית/ דינמיקה בבית/ דימוי עצמי ומקורות כוח וכו'... מעבר לזה, יש ספר שתורגם לעברית על לקות למידה לא מילולית (שם נוסף לסינדרום המיספרה ימנית). http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=54408&perur=4 ואני בטוחה שיש נוספים.. (מקווה שזה קצת עוזר) הדס

שלום הדס, ראשית תודה רבה על תשובתך. עיקר הקשיים שנתקל בהם בני הם: קושי להבין את התקשורת החברתית שסביבו (מילולית ולא מילולית), כלומר להבין הומור, בדיחות, אבסורד, ציניות את כל אלה הוא מבין באופן קונקרטי ומתקשה להתערות חברתית בשל קושי זה. קיים לו גם קושי בתפיסה מרחבית, ולכן הוא מתקשה בהנדסה למשל. דווקא בחשבון אין לו קושי והוא אף מצליח בכך באופן חריג אך מתקשה בפתרון חידות מתמטיות. לדעתי הקושי המרכזי שלו הוא בכך שאינו יודע ומצליח לתקשר עם חבריו (להיות "חלק מהחברה") באופן שהיה רוצה. לפיכך אנו נאלצים להסביר/ לתרגם לו את הסביבה כמעט בכל סצינה יומיומית. הוא מתמודד עם הקשיים שלו בכך שהוא נוטה להאשים אותנו (במיוחד אותי) כמעט בכל דבר ויש לו נטייה לכעוס ולהרים את הקול. לפעמים הוא משתף ושואל לעצתנו אבל לא מיישם את העצות שלנו כי, לדעתי הוא מתקשה בכך. למשל אם יש לו איזה שהוא נושא "פתוח" עם חבר בכיתה אנחנו מציעים לו לדבר עם החבר לפתוח איתו שיחה ובני מסרב לעשות זאת באמתלה שאנו לא מכירים את התנהלות הדור הזה ושאנחנו בוודאי טועים... יש לו תחומים שהוא חזק בהם כמו למשל כדורגל, פינג פונג, (עכשיו התחיל ללמוד טניס) ובאופן כללי אפשר לומר שכל מה שבני מחבב הופך להיות אצלו סוג של אובססיה מלווה בתחרותיות כך שהוא מתאמן ומתעסק ומתעמק בנושא עד שנהיה חזק מאוד בתחום. כדורגל למשל זה תחום שמעסיק אותו רוב שעות היממה. הוא עוקב אחר כמעט כל המשחקים ויודע כמעט כל שצריך לדעת על התחום.. כלפי חשבון וכדורגל יש לו תשוקה והוא חווה בתחומים אלו הצלחות גדולות. אנו מתמודדים ביום יום בניסיון להסביר לו, לפעמים יותר ולפעמים עם פחות סבלנות את מה שקורה סביבו. קבוצת הכישורים החברתיים, לדעתו, לא היטיבה עימו כלל ולדעתי... ובכן לדעתי היא לא עזרה ולא פגעה אבל אינני בטוחה בתשובתי שהרי איך באמת אפשר לדעת אם הקבוצה עזרה? באינסטינקט שלי נראה לי שזה לא עזר.. הדבר שהכי הכי עזר לבני הוא הספורט. בכיתה א רשמנו אותו לשיעורים פרטיים בכדרוגל (לפני כן לא רצה לנגוע בכדור..) ואחרי שנה וחצי אימונים אישיים הביטחון שלו השתפר פלאים וכיום הוא משתתף במשחקים בבית הספר בכל הפסקה וכו'. מעבר לכך שאני בפירוש רואה הבדל בהתנהגות שלו לאחר שעשה ספורט. הוא יותר קשוב. תודה רבה על הספר. רכשתי אותו כרגע מאתר בוקנט. אנחנו בדיוק בימים אלו בהתלבטות האם לרשום אותו שוב לחוג כישורים חברתיים או להתחיל טיפול עם מטפל אישי. לתגובתך אודה. איה