כשרוני או טיפש?

אני נחשב בחור אינטליגנט וכשרוני, אצל כולם. אבל אני מוצא את עצמי מתקשה כל כך הרבה בדברים הפשוטים. כאשר מאידך אם זה ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה אני מצטיין, אבל בדברים הפשוטים אני תקוע. הרבה פעמים המורה אומר איזה משפט פשוט אני מבין את המילים אבל לא את המשמעות שבהם. בזמן שאני מתייסר חבריי הבינוניים זורמים כרגיל. גם בחיים, זה קורה לי, אתמול עליתי על 'טרמפ' בלילה. שאלתי אותו 'תגיד בלילה צריך לחגור חגורות? הוא הסתכל עלי ככה.. אז מה אני גאון או אוטיסט? [ככה מישהו קורא לי. כי אני הרבה יושב בצד עם עצמי והמחשבות]. אני מאד אודה לך שתאירי את עיני מה קורה לי

בוקר טוב, ראשית, ברוך הבא לפורום שלנו, נעים להכיר. לפי תיאורך אני מניחה שאתה סובל מליקוי למידה שחלקו נוגע לתפיסת המציאות בסביבה. כלומר הבנת מצבים חברתיים. סביר מאוד להניח כי לסימפטום זה פנים נוספות, ולכן מומלץ מאוד לגשת ולערוך אבחון מסודר , אשר יצביע על יתרונותיך בלמידה ובחיים, ומן הצד השני יצביע על הכשלים ויציע דרכים להתמודד עמם. בברכה אלמוג

בעקבות מה שכתבת לי על תודעה סביבתית, וקראתי גם בויקפדיה. אני מבקש רשות לספר על עצמי, ולשאול את דעתך. אני הייתי ילד רגיש ובכייני מילדות. וגם בהתנהגות התינוקית כמו הנאה ממעשים תינוקיים [בגיל 11 עדיין הייתי משחק בחיילים של לגו וכדו'] דיבורים ילדותיים [עשיית פרצופים] והרבה בדידות. חובה לציין, שהדברים האלו נעשו בבית בלבד, ואילו בחוץ 'שיחקתי' אותה כרגיל, הייתי אף מצטיין בלימודים באופן מיוחד, יש לי עד היום כשרון תפיסה וזכרון ויזואלי מיוחד, אני חזק בכתיבה וקריאה כראוי, ויכולת מתמטית. בא נגיד זה מחפה על כל מיני דברים שאני לא מסוגל לעשות, וחושבים שאני גאון. היה לי עוד כילד, זיכרון פנומנאלי למקומות, תאריכים, ידע סידרתי, היפרלקסיה, יכולות מתמטיות גבוהות, יכולות מוזיקליות (זיהוי מנגינות), יכולות ציור וכישורי ראייה מרחבית (פאזלים, זיהוי דרכים) באופן מיוחד. תמיד היה לי חוסר גמישות מחשבתית והתנהגותית, כל שינוי הייתי שוכב במיטה מכאבי בטן. כך העברתי את הילדות והנעורים, אך בגיל 17 קיבלתי את משבר חיי. הרמת לימודים שהתחילה לגבוה יחד עם קשיי הסתגלות חברתית [הייתי בפנימיה ושם נשברתי]. מוטטו אותי. קיבלתי תרופות נוגדי דכאון, אבל אחרי כמה שנים אובחנתי למרבה הצער בהגדרה לא פחות קשה "סכיזופרניה". האמת שרופאים רבים חלקו על האבחנה הזאת, [היתכן? אתה שכל כך.. אתה סכיזופרני?] גם כיום שהרופא לא באבחנה שכזו, אלא באופן כללי מצבי רוח וכו', אך בפירוש אני מקבל תרופות לסכיזופרניה "כי רואים שזה עוזר לך". כל שנות בגרותי מה שעבר עלי.. קשה ביותר. ועל אף שהכשרונות נשארו לי [בתקופות שכן הצלחתי לתפקד], אבל החשיבה שלי היתה שטחית, וכל אותם קשיי הסתגלויות וכישורי חיים בסיסיים שבהם תמיד התקשיתי, הפכו למתנוונים אט אט. לאחר טיפול בתרופות לסכיזופרניה ולאחר שנתיים אט אט חזרתי למסלול, אך עדיין אני מנוון. אני כותב את זה בגלל שבדיוק עכשיו אני קורא בוקפדיה שבלוילר אבי הסכיזופרניה בעצם חיבר ביניהם בין אוטיזם לסכיזופרניה.. כמו כן כתוב "אבחונים של הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות בצירוף עם תסמונות הקשת האוטיסטית הופכות לאחרונה לנפוצות". דבר ממנו כה סובל אני. מבחינה התפתחותית, לא נרשמו חריגות קשות, אמנם אמי מספרת שהיו לי מילדות קשיים עם מוטוריקה עדינה. ["חבל שלא שמתי לב לכך" אומרת אמא]. אך כאמור אני וילדותיות הולכים יד ביד עד היום. מבחינת מראה יש לי עיוות מסוים בצורת הפה, -בעיקר היה כך בילדות, היום זה פחות בולט. -היו גם קוראים לי חברים "אוטיסט". אך כאמור הפיצוי שלי היה הכשרונות החזקים שלי, שחיפו על הכל. לכן, אני רוצה להעיז לשאול, האם כדאי לי לעבור אבחון? או שמא כל מה שכתבתי הוא קשקוש.. מה לי ולאוטיזם.. ??? אני מאד אודה לך אם תוכלי להתייחס לדבריי ולכתוב לי ככה מה את חושבת בכבוד,