עזרה לבני

שלום רב, אני אם חד הורית לשני בנים, הקטן בן 12 , ואני יודעת שהוא סובל מבעיה רגשית עמוקה, ביקרתי אצל פסיכולוגים מה שלא עזר, הוא נמצא ברכיבה טיפולית , הילד עצבני מאד, עונה בחוצפה, לא מקבל גבולות, זה קורה גם בבית וגם בביה"ס, אני מודאגת מאחר ושנה הבאה הוא עובר לחטיבה, בכיתה יש ימים שהוא נהדר וישנם ימים שהוא מפריע, לא משתף פעולה, עונה ומתחצף,למרות שאחכ הוא מתחרט, חשוב לי לציין שבגיל ארבעה חודשים אבחנו אצלו גידול ממאיר בשתי העיניים, הוא עבר טיפולים, בעין אחת לא רואה, מה שגורם לו להרגיש שהוא לא מספיק נראה טוב, שאחרים רואים שהוא פוזל, בגיל שנה אביו ואני התגרשנו, אך נשארנו חברים טובים, ויש קשר מצויין עם אביו, סבתו סבלה מסרטן שנים רבות, והוא ראה איך היא דואכת לפני שנתיים נפטרה, מה שגם גרם לו לחשוב שיתכן וחס וחלילה ,הוא יכול שוב לחלות. בגיל 5 אובחן שיש לו בעיה של מוטוריקה עדינה, וטיפלנו במשך שנה בנושא, אחכ שעבר לביה"ס הלכנו גם ללמישהי שעזרה לו בכתיבה נכונה , משחקים, היינו אצל פסיכולוגים לנסות ולעלות מה בעצם מפריע לו אך הם חזרו ואמרו שהעבר שלו לא קל עבור ילד צעיר ומפה נובעת הבעיה. השאלה שלי איך אני יכולה לעזור לו ושנבין מה באמת כואב לו וגורם לו להתנהגות הזו. אודה על תשובתכם בהקדם בברכה שרי

שרי בוקר טוב, קודם לכל ברוכה הבאה לפורום . אני מעריכה אותך מאוד על הנכונות לשתף ולהתייעץ בתחום שהוא כל כך לא פשוט ובעצם מתפרס על כל תחומי החיים. אני איני פסיכולוגית או פסיכיאטרית ואיני מתיימרת לספק פתרונות בכל מצב או מחיר, לכן אנסה להתייחס לדברים מן הכיוון הרגשי ואולי נצליח ביחד למצוא שביל בו עוד לא דרכת או ניסית בשלב מוקדם יותר. חסר לי מעט מידע על יחסיכם בבית ( בינך לבין הילד ) אם יש מתח באילו מישורים? מהם הישגיו הלימודיים של הילד והאם הוא בכלל פנוי ללמידה? כיצד אתם מבלים כאשר אתם ביחד? מהן התגובות שאת זוכה להן בעקבות הפעולות השונות החל מן הטיפול הפסיכולוגי וכלה בסתם בילוי משותף בבית? האם הילד הולך ברצון לבית הספר, או שמא זהו מאבק יום יומי הכרוך בהתנגדות? נדמה לי כי אין תחליף להרגשה כי ישלך מקום בכל מצב ותנאי. וזו אחת המשימות החשובות ביותר, אשר צריכות להתבצע במידה והמסר עדיין לא הופנם אצל הבן. הדגשת הצדדים החיוביים וקבלת הקשיים הרגשיים כחלק ממצב נתון הם תנאי הכרחי להתמודדות תקינה כעת ובעתיד. איני אומרתבשום פנים להבליג על התנהגות שאינה הולמת, אך בה העת יש לשדר כל הזמן כי אין זה משנה איך וכיצד תראה תתנהג או תלמד אנו ההורים מקבלים אותך בידיים פתוחות ובאהבה ללא תנאים. במידה והבשלות ללמידה בשלב זה היא חלקית בלבד יתכן כי יש צורך להרפות ולטפל תחילה בטיפוח הצד הגשי , ורק מאוחר יותר לפנות גם ללמידה שהיא בהחלט שלב מאוחר יותר. העבודה הטיפולית חייבת להיות חובקת, כלומר להתקיים בכל המסגרות בעת ובעונה אחת. בית הספר חייב להיות מודע למצב ולשתף פעולה בתהליכי הטיפול. גם שם מעבר לשמירת הגבולות חייבת לעבור ההבנה אל הילד כי הוא שווה יכול ומקובל דיוק כפי שהוא. איני יודעת עם עזרתי . את מוזמנת להמשיך להתייעץ ולעדכן גם בהמשך הדרך, ואנו נשתדל לסייע ככל שנוכל בברכה אלמוג

לשרי שלום רב, שמי חגית ואני פיזיוטרפיסטית מוסמכת וקינסיולוגית ומטפלת בשילוב שניהם.(נוירולוגי-התפתחותי) סיפור התפתחותו של בנך מעיד על קושי בהתפתחות פיזית ולו רק עקב השהיה בביה"ח מגיל צעיר כל כך. ידוע על קשר בין התפתחות פיזית ובין התפתחות רגשית ונפשית, ביחוד כאשר עוסקים בגילאים הצעירים בהם כל למידה הינה תוצאה של ניסוי וחוויה ומלווה בתנועתיות.על פי סיפורך הייתי ממליצה לך להגיע לקינסיולוג העוסק בטיפול נוירולוגי-התפתחותי על מנת לבדוק את התפתחות הרפלקסים/ שווי המשקל/ דימוי הגוף/היציבה של בנך דבר שיכול בלי שום ספק להשפיע על התנהגותו, הרגשתו ותגובותיו. ניתן לשפר התפתחות פיזית המשפיעה על המצב הרגשי והנפשי בכל גיל ולעולם לא מאוחר!