לקיחת דברים כמובן מאליו

שלום, אני אוריה, בת 18. לא בטוחה שהגעתי למקום הנכון אבל אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי בשאלה עליה אני מנסה לקבל תשובות . השאלה היא למה כשיש הרבה ממשהו אנשים מייחסים לו פחות הערכה (גם אם הוא כשלעצמו בעל ערך רב) בעוד שכשיש ממנו מעט יעריכו אותו יותר? למה רוב בני האדם ישימו לב ויעריכו את מה שיש להם רק לאחר שירגישו בחסרונו? לדוגמה: רובינו לו נעריך מים עד שיהיה מחסור חמור בהם. או בדוגמה נוספת לא נהיה מודעים לחשיבות האצבע הקטנה ביד עד שתפגע. תודה רבה, אוריה

אוריה לילה טוב, אדם בטבעו אינו מרוצה ממה שיש לו. לעיתים משום שהוא חסר ניסיון, פעמים אחרות משום שהוא חושק דוקא את רכושו של האחר, ואולי משום שעל מנת להעריך צריך לאבד, או לכל הפחות להרגיש שהדברים אינם מובנים מאליהם. ספרי קצת - למה את שואלת? מה מטריד אותך? נשמח להיות כאן בשבילך. בברכה אלמוג

תודה רבה, אני לא מוטרדת, אני רק מנסה ללמוד להעריך את הדברים הנפלאים שנפלו בחלקי (כמו משפחה אוהבת, ישוב מקסים, גוף בריא, אוויר נקי לנשום ועוד כל כך הרבה), ולא מבינה למה הרבה פעמים אני מצליחה לזכור את כל אותם דברים רק אחרי שמשהו משתבש. למה אי אפשר פשוט לחיות את האהבה לחיים כל יום כשהשמש זורחת ועוד יום יוצא לדרך... תודה אוריה