תגובה קשה

שלום אלמוג, בתי בת 8 נמצאת בהליך בירור אם היא סובלת מלקות למידה או הפרעה כלשהי כמו קשב וריכוז. עד כה אובחן קושי בארגון,תנועתיות יתר אבל לא בדרגת חומרה שמצריכה התערבות תרופתית ,אם כי הומלץ לנו לנסות את הריטלין ."הומלץ". קיבלתי זימון למרכז לקידום למידה על מנת להגיע לאיבחון הבעיה היא שהילדה מגיבה קשה מאד לצורך באיבחון היא בוכה כועסת צורחת שיהיא בסדר ואין לה שום בעיה בגוף והיא כמו כולם ..והתעודה שלה מעולה ולמה למה אני מעוללת לה את המפגשים עם "המורות האלו" היא אומרת לי אמא תביני אותי אני רוצה להיות כמו כולם בלי מורות פרטיות בלי איבחונים די די!!! אני מגלה כלפיה הבנה ומשוחחת איתה ארוכות על חשיבות קבלת העזרה ועל כך שהם לא פוגעים ביכולות שלה ולא בה.אבל קשה לי כי היא מאשימה אותי שאני כאמא שלה לא חייבת לקחת אותה ואם אני משתפת פעולה אז סימן שאני שונאת אותה .. האמת אני בדילמה מצד אחד חשוב לי לאבחן אותה פעם אחת ולתמיד בצורה מסודרת ומצד שני הבכי שלה גומר אותי ובא לי להניח לה ואולי לחכות ליום שבו היא תבקש את העזרה ולא העזרה תכפה עליה. אנא דעתך תודה

דפנה אחר הצהריים טובים, את מציינת כי ביתך תלמידה מעולה, וכי היא מפתחת חרדות קשות על רקע הסכנה לשונות מחבריה. לא הבנתי במידה מספקת מדוע דרושים כעת אבחונים או בדיקות קשב, ובכל מקרה אין בדיקות אלה שוות את שברון הלב שלך ושלה. הילדה בכיתה ג? אם אכן יתגלו בהמשך קשיי למידה או בעיות עם התמודדות במטלות לימודיות תמיד ניתן לטפל בהן. לעיתים ניתן להעזר בהכוונה טיפולית סמויה, העברת מסרים מגורם מקצועי לא מוכר, העוקב ומצוי בשטח , שיתקרב לילדה ויסייע בעת הצורך. עד אז עזבי אותה לנפשה. חשוב יותר להמשיך ולבסס יחסי אמון בינכן, אשר תהיו כה זקוקות להם בהמשך הדרך בגיל ההתבגרות, והם שיסייעו לכן להתמודד עם כל בעיה משמעותית כעת ובעתיד. בברכה אלמוג