ילד שנעלב כאשר מתקנים אותו.

בני בן השבע התחיל כתה א . לבני יש בעיית תקשורת כלומר הוא מתקשה להביע את עצמו ודיברו לפעמים לא מובן. יש לו עוד קשיים אבל בעית השפה היא העיקרית. הוא נבון מאוד רוצה לעשות דברים בעצמו . בכתה א עושה רושם שהוא מסתדר ואני עוזרת בשעורי הבית שני תופעות שלהם אני מחפשת עצה פרקטית 1 בני מאוד נעלב כאשר אני מתקנת אותו הדבר יכול להגיע לבכי של כמה דקות מלווה במשפטים כמו אני שונא אותך..... גם כאשר מטפלים עבדו אתו היה בני מתחמק מרכין ראש על השולחן ומסרב להמשיך ואחרי כן ממשיך כאשר ראה שלא מוותרים לו. 2 לפעמים אני משבחת את בני ואומרת לו איזה ילד חכם ומקסים הוא. אבל הוא מיד מתקן אותי ואומר שהוא לא חכם ויש פעמים שהוא אומר שהוא טיפש. מה עושים עם זה אך מעודדים ילד שהתקדם רבות. ןכל הנבואות הפסימיות של אנשי החינוך תודה לאל לאהתקימו. ונראה שיהיה מסוגל לקרוא ולכתוב יחד עם בני גילו ובחשבון יוכל להיות בן הטובים בכיתה

אורלי בוקר טוב, אתחיל מן הסוף: רצוי מאוד שתאמרי לבנך שהוא חכם מקסים ומוכשר בכל יום ואף מספר פעמים ביום, ואם יש צורך תחדירי את המסר באינפוזיה ישיאות לוריד. מה אני אומרת בעצם? הילדים הנפלאים שלנו אינם מאמינים. הם משוכנעים בכשלונם, משוכנעים שהם מאכזבים, לא שווים ושלעולם לא יצליחו. בנך אינו קולט את המסר ואינו מאמין לו. רק חזרה והתמדה תוך הדגשה של היתרונות וההצלחות תביא לבסוף להבנה אחרת. מכאן התשובה לשאלתך הראשונה - אסור לוותר בשום אופן ! בשעת משבר, כאשר הילד טועה הסבירי לו פעם אחר פעם שעצם הטעות אינה הופכת אותו לכישלון, טיפש או לא מוצלח. הסבירי שמותר לטעות, וכי כל אחד, גם מבוגרים, טועים. שכנעי את הילד מתוך הדרך שעבר ומתוך ההצלחות הקטנות שהכול אפשרי, וכי את בטוחה שיצליח. הדרך ארוכה ואינה פשוטה, אבל שווה כל רגע של השקעה. בהצלחה אלמוג

נאוה תודה שענית לשאלתי כל כך מהר התשובה שנתת לי מחזקת אותי. האינטאיציה האמהית שלי תאמה מאוד למה שיעצת לי ולכן תשבתך נחתה על קרקע פוריה. גם אני מאמינה ביכולת הילדים....... תודה כל טוב אורלי