הפסקתי את הטיפול

הייתי אצל הפסיכולוגית שלשום וזה היה זוועה. היא בכלל לא הייתה פסיכולוגית ולא שינתה לי בכלום. כל פעם שאני יוצאת משם זה בהרגשת תיסכול ועצב וכך זה היה גם הפעם. יש לי מזל שיש לי חברה מדהימה אחת שבכל רגע של שבירה מחזירה אותי לעמוד על הרגליים. בערב פניתי להורים שלי ואחרי הרבה שיכנועים הם החליטו כרגע לעצור את הטיפול בתנאי שאני עולה במשקל בבית עד סוף החגים. כשאני אשקול 49-50 אנחנו נפנה לרופאה הרגילה שלי וניראה איך ממשיכים. אני מרגישה מלאה כזאת גם במשקל הנוכחי שלי אבל כניראה שרק הזמן יעשה את שלו. אין שום קסם.

היי, זה מזכיר לי אותי לפני 3 שנים בערך הייתי כמוך בדיוק! רק שהצלחתי לתמרן את ההורים שלי טוב מאוד כי היו לי חברות שלימדו אותי איך לתמרן אותם בעיניין המשקל איך ל"עלות" אבל לא לעלות במשקל. בכל מקרה אל תתיאשי אולי אותה פסיכולוגית לא טובה לך ואת צרכה אחרת כי אם אין חיבור אז פשוט מוצאים את זאת שתהיה לך איתה חיבור ותבין אותך. אם תרצי כל דבר את יכולה לפנות אליי במייל [email protected] ועוד דבר אם תראי את ההודעות שלי לפני 3 שנים תראי איזה שינוי עברתי בזכות המון אנשים פה בפורום שבלעדייהן לא יודעת איך הייתי עוברת את השנים הקשות של ההפרעה. שלך דניאלה

אני מבינה שהפגישות עם הפסיכולוגית אינן פשוטות אך יש להן מטרה. המפגשים עימה אמורים לגרום לך לראות את המציאות בצורה נכונה יותר, לתת לך כלים להתמודד עם דברים. הגעה למשקל תקין אינה מספיקה. את מבינה שזה לא הגיוני להרגיש שמנה במשקל 50 שנחשב גם ככה למשקל נמוך מאוד? כל עוד את מרגישה לא שלמה עם גופך הרי שקיימת בעיה שמצריכה טיפול פסיכולוגי. קשה מאוד לעבור את התהליכים הללו לבד... כשהייתי בת 17 גם אני עזבתי פסיכולוגית לאחר מספר קטן של פגישות. היא עצבנה אותי. הרגשתי שאני לא בוטחת בה, שאני נאלצת לשקר. לצערי, לא הלכתי לפסיכולוגית אחרת. גררתי את ההפרעה שנים לאחר מכן. גם כשהגעתי למשקל תקין ההפרעה עדיין הייתה שם. כדי לצאת ממנה נדרש תהליך שהוא הרבה יותר עמוק. אל תעשי את הטעות שאני עשיתי. אני משלמת על הטעות הזו עד היום מחיר כבד. נסי למצוא מישהו שיוכל לעזור לך, שתוכלי לסמוך. בהצלחה.

מתוקה שלי כל הכבוד להורים שלך שהשכילו להבין שאם את לא מתקשרת עם המטפלת הטיפול לא יצליח. חשוב להגיע למטפלת טובה שמתקשרים איתה ויש המון כאלה, על תפסלי על הסף. גם אנחנו נכוונו מפסיכולוגית וממטפלים שהיו על הפנים אך כשהגענו לנורית מ טפלת הוליסטית פסיכואנרגתית מודעתית הקליק היה מיידי והתוצאות הגיעו. הילדה החלימה נפשית ופיסית.

את ההורים שלי לא מענינות כל השטויות מסביב. יש להם אינטרס אחד והוא שאני אקבל מחזור ודיי. שמנה, רזה אוהבת לא אוהבת יש עלי לחץ לקבל כאילו אני אחראית לזה. לאמא שלי אין סבלות. אם אני מסרבת לאכול משהו הוא מתעצבנת עלי ואני עליה. אני לא מתכוונת לבקש פסיכולוגית, זאת תהיה פגיעה אדירה באגו שלי. החברה הכי טובה שלי היא היחדה שמעודדת אותי, היחידה שאני יכולה לבטוח בה באמת. אני לא יודעת למה אבל אחרי כל שיחה איתה אני מרגישה יותר טוב, שאני לא באמת שמנה, אבל כמובן שאח"כ ההרגשות האלו חוזרות. אני לא יכולה להתכחש לעובדה שאני רוצה להרות יפה כמו הדוגמניות והשחקניות שאני אוהבת. לא שלד, אבל רזה וזאת הכללה לומר שכולן סובלות מהפרעת אכילה כי זה לא נכון, פשוט לא. רוב הבנות הרזות שאני מכירה אוכלות כמה שהן רוצות. אמרו לי להשלים עם הגוף שלי כמו שהוא, אבל זה ניראה נוראי להשלים לשארית חיי עם גוף מכוער ושמן, פשוט לסבול אותו בלית ברירה, לא להרגיש יפה אף פעם ולהיות מודעת לזה. זה עונש.

שלום ילדה חביבה האם את סבורה באמת ובתמים שתוכלי להגיע בכוחות עצמך וללא שום טיפול למשקל היעד שהיצבת לעצמך? ואם בלאו הכי את מתכוונת לפנות לאחר מכן לרופאת המשפחה להמשך הכוון ומתן טיפול, מדוע לא להקדים ולעשות זאת כבר כרגע? כל דחייה עלולה לטמון בחובה הידרדרות של המצב. זאת ועוד: טיפול אמיתי בבעיה משמעותו איננה הגעה למשקל תקין בלבד, אלא שינוי בתפיסה של מושגי המשקל וההשמנה. עלייך להבין ולהפנים כי כרגע התפיסה שלך מעוותת לחלוטין ולא רציונלית. הגעה למשקל תקין ותו לא משמעותו "כיבוי השריפה". עלייך לטפל ב"גורמי ההצתה", דהיינו לעקור את הבעיה מהשורש. הרי את בעצמך כתבת: "אני מרגישה מלאה כזאת גם במשקל הנוכחי שלי", ואת שוקלת פחות מ- 49, שכן כתבת שזהו משקל היעד שלך עד אחרי החגים. בד בבד עם העלייה במשקל, שהיא חיונית כשלעצמה, עלייך לשנות את גישתך ותפיסתך. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ע"י קבלת טיפול נפשי מקצועי של הגורמים המתמחים בכך. ומוטב שעה אחת קודם. זכרי של דחייה טומנת בחובה סכנת הידרדרות.