אני צריכה עזרה !

שלום, אני בחורה בת 20 ,אני בולימית כבר 5 שנים אני מקיאה כמעט יום יום אחרי אכילת יתר ומומשכת, משתמשת במשלשלים באופן קבוע בסוג לקסעדין 6 כדורים ביום ואני לא מצליחה להפסיק ! אני רבה עם אימא שלי תמיד בקשר לבעיה שלי והיא משוכנעת ותמיד מנסה לשכנע אותי שאני יכולה להפסיק את זה בעצמי ללא עזרה ואני תמיד מנסה להפסיק אבל ללא הצלחהאני מרגישה שאני בחורה פגומה ושכבר הרסתי את הגוף שלי את הקיבה שלי וכל יום בוכה! ניגשתי פעם אחת למחלקה להפרעות באכילה בב"ח רמב"ם אבל כאשר ישבתי עם הפסכולוגית הקלינית (אחרי שחכיתי לתור חודשיים!!) היא הושיבה איתה שתי סטודנטיות שישמעו את השיחה שלנו ואני הרגשתי כל כך נבוכה ומושפלת ול אהבתי את זה ומאז לא חזרתי. אני לא יודעת מה לעשות אין מי שיתמוך בי ומרגישה שעולמי חרב לי! רציתי לשאול אם יש עוד תקווה לחיים בריאים ואיך אני אוכל להגיע אילהם? אני אודה לך אם אקבל תשובה ואיזשהו הכוונה תודה מראש, ליאן.

ליאן היקרה, אני מבינה מדבריך שאת לא מרוצה מהמקום בו את נמצאת כרגע ושאת מבינה שעליך לצאת מזה בהקדם. אכילת היתר, ההקאות והשימוש במשלשלים פוגעים בך הן פיזית והן נפשית. אין שום סיבה שתמשיכי לסבול, שתבכי כל יום. את לא בחורה פגומה, את חולה ואת זקוקה לטיפול שיסייע לך להחלים. החוויה השלילית שעברת ברמב"ם מרתיעה אותך מחזור לשם ולקבל טיפול. ברור לי שמדובר בנושא מאוד אישי ולא נעים לשוחח עליו בנוכחות "זרים", אבל עליך לזכור שזו הדרך להכשיר "דור חדש" של מטפלים. לא הייתה להם שום כוונה לפגוע בך/להשפיל אותך/להביך אותך/לגרום לך להרגיש לא נוח. לפני כמה זמן זה היה? יש מבחינתך מצב לחזור לשם ולבקש שלא תהייה נוכחות של סטודנטים? מלבד הסטודנטיות - היו דברים נוספים שהפריעו לך שם? יש תקווה לחיים בריאים, היא תמיד קיימת - את רק צריכה להאמין בכך ולשאוף להשיגם. במסגרת הטיפול יתכן שיכניסו גם את אימך לתמונה ויסייעו לה להבין מה את עוברת, עם אלו קשיים את מתמודדת. כך היא תוכל לתמוך בך, להיות איתך ברגעים בהם את הכי זקוקה לה. אני יודעת שזה לא פשוט - אך זה אפשרי וכל שנדרש ממך כרגע הוא לעשות את הצעד הראשון וללכת לטיפול. אם האפשרות של רמב"ם לא באה בחשבון מבחינתך אוכל לנסות לברר לך אופציות נוספות באזור הצפון (למרות שאם הבעיה היחידה היא הסטודנטיות - זה משהו שניתן לפתור בקלות). היית בעבר אצל דיאטנית? פסיכולוגית? קיבלת סוג כלשהו של טיפול?בעקרון רופא המשפחה יכול לתת הפניה לדיאטנית ולפסיכולוגית - טיפול משולב כזה יכול לסייע. בכל מקרה, אל תוותרי, אל תניחי לעצמך להישאר במקום הזה. 5 שנים זה המון זמן. לא הגיע הזמן להיות חופשיה? להינות מהאוכל ולא להפוך אותו למחלה? אל תבזבזי את השנים היפות ביותר בחייך, אל תמשיכי לעשות נזקים שאח"כ תתחרטי עליהם. בינתיים - עד שאת פונה לטיפול - אני ממליצה לך לכתוב לעצמך תפריט, 5 ארוחות ולאכול על פי הכתוב בו. את יכולה אפילו להיעזר בקרוב משפ'/חברה שישגיחו שאת אוכלת ע"פ התפריט. תזכרי שההקאות והמשלשלים אינם גורמים להרזיה אלא רק לאיבוד נוזלים ורכיבים חיוניים אחרים. לא מדובר כאן בהיטהרות אמיתית אלא באשליה. ואם המטרה להיראות טוב יותר - אני בטוחה ששיניים צהובות ומתנדנדות לא יתרמו לכך. זה רק מחיר אחד קטן של ההקאות... מתוקה, אני מקווה שתחשבי על הדברים ותעשי את הצעד הראשון לקראת החלמה מהמחלה הזו. תמיד כאן בשבילך.

אני מצרפת לך שני לינקים לאתרים שמרכזים מגוון אופציות טיפול. את יכולה להיעזר בהם: http://www.solgar.co.il/aviv/tipul.html http://www.macom.org.il/eating.asp

ב"ה אני לא חולקת על מצבך הקשה ואני מניחה שמילים רבות קיימות להגדירו אין דבר כזה "לבד במלחמה הזאת" זה לא משהו שעובר לבד ואמא שלך טועה בעניין וזה בסדר שהיא טועה אבל היא חייבת להבין את זה ולא לנסות לשכנע אותך שזה יעבור לבד כי זה לא. לאף אחת זה לא עובר לבד רק טיפול לאורך זמן ושיקום לאחר מכן יעזרו לך במצב התהליך הזה תמיד קשה ותמיד ארוך אבל קיימות בו הצלחות שנובעות מהתעקשות ושיקום תרגולי בחיים עצמם לאחר השיקום הפיזי אני מאוד מקווה שעם כל הדיבורים והרעש שעושים פה בישראל גם לתהליך השיקום תהיה חשיבות לכל הבנות מכל שכבת גיל ומצב כלכלי כרגע בכל מקרה את חייבת לגשת לטיפול. כן לחזור לרמב"ם ופשוט לומר לרופאה "אני לא מעוניינת לשתף עוד אנשים" זאת זכותך המלאה קחי בחשבון שהם רק אנשים ועם כל הכבוד למומחיותם הם לעיתים טועים אבל עדיין יכולים מאוד לעזור וזה מה שחשוב ועם זה צריך ללכת. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך אם את באמת באמת רוצה לצאת מזה אם את רוצה לצאת מזה ופוחדת שלא תצאי מזה אף פעם זאת המחלה שמדברת לכן עדיף לא להקשיב לקול הזה משום שהוא תמיד יאמר "את לא תצאי מזה" תתנגדי לו ותלכי. וכדאי גם לדבר עם אמא ולהסביר לה כמה דברים שאני לא בטוחה שהיא יודעת. נראה שלא תוכלי לדבר איתה לבד כי ממה שאת מתארת זה נשמע כמו וויכוח תמידי כי אף אמא לא רוצה לאבד בת אבל יחד עם זאת חייבם להכיר בבעיה ולטפל בה עכשיו!... בהצלחה המון אהבה

שלום שוב, תודה לשתיכן על המענה שלכן להודעה שלי דווקא היום התקשרתי שוב למחלקה להפרעות באכילה ודיברתי עם המזכירה שהודיעה לי שלא אוכל לגשת לאבחון או להתחיל איזשהו טיפול רק אחרי חודש יולי- אוגוסט ואני לא יודעת מה לעשות! לחכות עד אז !זה נראה לי נצח! בקשר לטיפולים אז לא אני לא הייתי מטופלת אצל אף רופא או פסיכולוג או אחר יש לי שאלה בקשר לעניין שמעסיק אותי זמן מה : אני פשוט תיכננתי להתחיל ללמוד באוניברסיטת חיפה באוקטובר הזה אבל לא יודעת אם עלי לעשות זאת או להקדיש את זמני לטיפול במחלה שלי האם עדיף להתחיל ללמוד בשנה הבאה או שזה לא קשור? תודה בכל זאת באהבה ליאן

היי ליאן, אני אתחיל דווקא מהסוף - משאלתך בנושא הלימודים. אין לזה תשובה חד משמעית, אין כאן פתרון בית ספר. בסופו של דבר את צריכה ללכת עם הלב, עם האינטואיציה שלך, עם הרצונות והשאיפות שלך. אגיד לך את דעתי ואני בטוחה שיהיו שלא יסכימו עימה. לדעתי הלימודים עשויים להוות מבחינתך סוג של דף חדש, התחלה חדשה. אם החלטת ללמוד סימן שזה חשוב לך - אולי אפילו מספיק חשוב כדי לתת לך תמריץ לנצח את הפרעות האכילה. קשה לשלב לימודים והפרעות אכילה יחד. קשה לשלב הפרעות אכילה עם חיים נורמליים בכלל. כדי להצליח בלימודים תצטרכי לשים את הפרעות האכילה בצד. במקום להשקיע אנרגיות באוכל - תשקיעי בלימודים. להערכתי לימודים יוכלו לסייע לך לחשוב פחות על אוכל. כשעמדתי בדילמה דומה אמרתי שלימודים הם הדבר השפוי היחיד שנותר לי בחיים ושאיני מוכנה לוותר עליהם. אבל - לימודים הם לא הפתרון לבעיה, הם רק משהו שיוכל קצת להסיח את הדעת. כל עוד לא מדובר באשפוז - בהחלט ניתן לשלב טיפול ולימודים. ניתן אפילו ללמוד בהיקף חלקי כדי לא להעמיס על עצמך יתר על המידה. הבחירה היא בסופו של דבר שלך. אם את בוחרת להתחיל ללמוד השנה עלייך להיות בשלה לכך, להרגיש שאת במצב שיאפשר לך להתרכז בלימודים ולהגיע להישגים בהתאם למה שתגדירי לעצמך. 3 חודשים זה באמת הרבה זמן להמתין לאבחון. עיינת בלינקים שצירפתי לך - ראית מקום פוטנציאלי אחר? מה דעתך לפנות לרופא המשפחה ולקבל הפנייה לדיאטנית שאולי תוכל לסייע לך עד שתוכלי לגשת לטיפול ברמב"ם? אכילה ע"פ תפריט יכולה לעזור מאוד במקרים כאלו. את מרגישה שאת מסוגלת לקבל על עצמך תפריט ולאכול בדיוק ע"פ הכתוב בו?