להילה....למען האמת ממך לא ציפיתי לכזו תגובה ומילים
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
צודקת.... אותו פסיכיאטר אכן היה לא רגיש כלל וכלל ובנוסף באותה פגישה טראומתית הוא התנהג בחוסר רגישות טוטאלית ומזעזעת! הוא דיבר עם תנועות ידיים מאיימות שהרתיעו אותי עד לכדי דמעות ממש... הוא נתן לי דוגמאות על בחורות עם הפרעת אכילה "כביכול" ללא שום קשר או "דימיון" אליי.... כאשר בעצם זה ברור ושקוף שזה לא היה המצב ובעצם היה רק עוד ניסיון נוסף מצדו להשפיל ולהכליל אותי בנוגע אל מה/ איך שהוא עצמו "רואה כביכול בראשו ובאמונותיו הבוריות" (וסילחי לי על הבוטות...) מה זו הפרעת אכילה ומה "חייב" או "צריך" לעשות..... בכדי לשמור על עצמו ועל שם "המרפאה שלו" ..... זה לא שאני לא מבינה....אני לא חושבת שזה היה מוצדק ואני גם לא חושבת שזה היה כול כך מחייב וקריטי באותו זמן ושלב של הטיפול שלי..... הוא לא נבהל... מצבי היה יציב והוא היה מודע לכך.... בנוסף אמרתי ועידכנתי אותו כי מצבי משתפר, שיתפתי פעולה בנוגע להכול,הגעתי פעמיים בשבוע לטיפול,הייתי במעקב אצל דיאטנית, מעקב אצל רופא משפחה... הכל!!! (אני רק רוצה לציין שאף אחד מהגורמים שטיפלו בי היו מומחים או בכלל התעסקו/ נגעו בהפרעת אכילה בכלל....) אני הייתי זו שפנתה אליו! אני היא זו שכן רוצה לחיות, אני היא זו שכן רוצה להרגיש שלמה עם עצמי... שרוצה להילחם, להמשיך...לחיות ולא רק לשרוד כמו שלמדתי לעשות עד היום... העניין לא היה באמת רק המשקל הארור הזה... אני פשוט יודעת, מכירה את עצמי ואת מגרעותיי ואני יודעת שעבורי כול "הטקס הזה של העלייה על המשקל" רק יחמיר את מצבי... מפני שעצם העובדה שאני בכלל עולה על המשקל רק גורמת לי לחזור אחורה ולהישאב שוב אל אותו עולם אפור ומנוכר .... נאיבי?... ילדותי?... אולי.... אבל כזו אני.... כיום אינני לבד, עומדת מאחורי בחורה מדהימה שנלחמת אף היא בעצמה בהפרעת האכילה שלה ויחד אנו תומכות אחת בשנייה אל אותו הכיוון של ההחלמה, הבריאות...עבורי ועבור שתינו ... נכון, המלחמה היא אכן יום יומית... אני לא אשקר... יש רגעי שבירה, יש נפילות... אבל אני יודעת שאני אכאב, אסבול, אתמודד ואעבור זואת איכשהו....צעד אחר צעד... אך לעולם לא אתייאש... קשה לי להבין אותך ובעצם אינני מבינה אותך בכלל... עם כל הכבוד אליך ואל הפורום - כל אדם הוא אינדיבדואל ומה שלאוו- דווקא עשה לך טוב, או עזר לך, לא בהכרך נכון, טוב או אפשרי בכלל עבורי... אני מודעת ויודעת שבשלב מסויים אצטרך להתמודד עם המשקל/ המספר...ואני אכן אעשה זואת, אך אעשה זואת בזמן שלי... ללא לחץ,ללא "איומיים" וללא הצבת אולטימטום... מה ניראה לו? לאותו פסיכאטר אנטיפט שניתנה לו סמכות "לנהל מרפאה לבריאות הנפש"?...מי נתן לו בכלל את הזכות להגיב/ להתנהג/ לדבר אליי בכלל בצורה שכזו?... מי נתן לו בכלל את הסמכות והרישיון לגרום לי להרגיש האדם הכי נחות עלי אדמות, הכי קטן והכי חסרת חשיבות שהרגשתי אי פעם בחיי... איך הוא יכל פשוט לתת לי להרים ידיים?... ושוב, אני רק רוצה לציין שמשקלי היה יציב, בעלייה ובשום פנים ואופן לא הייתי בסכנה ממשית!! אני אדם בעל הבנה רבה אל הנושא, בעלת הרבה רגישות כלפי האנשים שסבבי וכלפי המטפלים אשר טיפלו בי במרפאה הנ"ל... אני בטוחה במיליון אחוז שאם הם היו מנסים ולו במעט...להבין גם אותי...רק במעט...ולתת לי מעט זמן...אני הייתי נשקלת בעצמי...בזמן שלי... ללא הלחץ הזה שהופעל עליי ובמיוחד בעקבות חוסר האכפתיות וההתחשבות שבאה מצדם ובמיוחד ממנהל המרפאה... אותה עו"ס שטיפלה בי וידעה כי מצבי רע מאוד לאחר אותה הפגישה והשיחה הנוקבת עם מנהל המרפאה... היא פשוט "הרימה ידיים"... לא היה לה מה לומר... בגדול? היא פשוט החליטה לוותר ולהמשיך הלאה... באותו היום חזרתי הביתה שבורה... למזלי, אני לא מרימה ידיים כ"כ מהר ואני כן רוצה להחלים!!! אני כן רוצה לנסות!! לנסות ובעיקר להצליח!!! לצערי במקום מגורי אשר בדרום אין שום אופציה אחרת מלבד המרפאה הארורה הזו... מתסכל אותי שרק בשל העובדה שאני חסרת אמצעים כלכליים אין לי אף אפשרות או אלטרנטיבה אחרת לקבל טיפול... ובעצם, לא לי ולא לעוד המון בחורות כמוני שמתגוררות כאן... זה מתסכל...זה כואב...והדבר שחורה לי יותר מכל זו העובדה שפשוט ויתרו עלי... למרות הרצון העז שלי להחלים... הם אפילו לא רצו לנסות, אפילו לא רצו להגיע אל אף פשרה אחרת ..."ראש בקיר" רק שבמצב הקיים המושג "ראש בקיר" נבע אך ורק מהצד שלהם, של האנשים האמורים כביכול לעזור לי ולתמוך בי בתהליך ההחלמה שלי... אינני חושבת שהמשקל הוא זה שקובע ובמיוחד כשהמצב הפיזי שלי היה טוב ואף הלך והישתפר... זה לא היה נכון עבורי להשקל, לא בשלב זה, לא עם הגב ולא בכלל... לא משנה...אני חושבת שכבר הסברתי את עמדתי בנוגע לעניין עוד קודם לכן... הכעס העיקרי שלי, התסכול הגדול שיש בי הוא כלפי הממסד הזה "מרפאה לבריאות הנפש", "מוסד רווחה"...כן, בטח... סלחי לי על הציניות...אך אותם מוסדות הם אלו שגורמים לבחורה כמוני ולעוד מיליוני בחורות כמוני פשוט להרים ידיים... היום זו אני, למזלי השם שמר עלי ולא נשברתי... למזלי כיום אינני לגמרי לבד... ואני לא יכולה שלא לתהות מה היה קורה אילו זו לא הייתי אני וזה הייתה בחורה אחרת... בחורה ללא כוחות נפשיים או כביכול "המזל וההשגחה" שניתנו לי בחסד... אז אולי אותה בחורה?.... לא משנה.... הייתי מעדיפה לא לחשוב על כך בכלל... אני רק מקווה ומתפללת שלא יקרה מצב בו עוד בחורות "יפלו בין הכיסאות" כמו שקרה לי... ובכול אופן תודה.... שולחת המון חיזוקים ....אופק
ב"ה אז ככה את צודקת צודקת צודקת אני בכלל לא מנסה לייפות ולהוסיף לאף פסיכיאטר בשוק למען האמת הם האחרונים שעזרו לי יש אפילו פסיכאטרית אחת שאמרה לי במילים האלה "מי את חושבת שפסיכי?...אנחנו! הפסיכיאטרים! מי את חושבת שמתאבד הכי הרבה? אנחנו הפסיכאטרים! בהתחלה אנחנו רוצים לעזור לעצמנו אח"כ יש לנו את כל הכלים להרוג את עצמנו!" תשובה של פסיכיאטרית בכירה ביותר לשאלה "האם פעם רצית להאתבד...?" ובהמשך ענתה..."אם מישהו ינקה לי את התחת כשאהיה זקנה אני אתאבד. אני יודעת איך..." אז מה את מצפה מפסיכיאטר?! אני חשבתי על המשקל בגלל שאני יודעת כמה קשה לקבל עזרה במוסדות השונים אז חשבתי לעצמי בטעות למדי להציע לך להבליג חלילה לא ניסיתי לחשוב שהוא התייחס אליך אחרת וכשאני חושבת על זה לכי תדעי באמת מה היתה כוונתו... אולי גם אני תמימה לחשוב שיש להם כוונה לעזור אולי... אולי את באמת צודקת ..אולי זה באמת כיסוי תחת האמת שגם אני נתקלתי באותו יחס מפסיכיאטרית בכירה מאוד במהלך האשפוז שלי ואמרתי בדיוק את מה שאת כותבת לי עכשיו והיא הזיקה לי רק חשבתי לתומי שזה לא יכול לקרות לכל אחד אני כ"כ אנטי ממסד אבל מה לעשות כולם מחפשים ורוצים את ישעותו של הממסד אם הית קוראת בהתחלה הית יודעת שהתורה היחידה עליה אני סומכת בהפרעות אכילה היא "קינסיולוגיה מח אחד" אך לצערי לא לכל אדם שמטפל בשיטה היתי שולחת אליו משום שלא כל מי שמבין בשיטה וקרא ולמד יודע אותה באמת ולכן זה יכול הרבה פעמים לאחר התנסות להחוות כלא יותר ולא פחות מאשר "בולשיט" אני בכלל לא מתאמצת להסביר משום שבמקום מגורייך אין עצה לדבר מה אני מציעה בכל זאת... מאחר והממסד כפי שטענת ואני נוטה להאמין לך משום שאני יודעת שהם יכולים להיות נוולות לא ממש לטובתך... לצערי הרב צר לי לשמוע שאחרי הנסיון שהיה באזור שלכם לא ממש זז משהו בעניין אני חושבת שאת תגיעי לפתרון לבד את תדעי מה לעשות כדי להתגבר על זה. ולמה אני עונה לך כך? משום שאני לא היתי שונה ממך ולצורך הענין לא שונה בכלל מכל מה שכתבת יש לך חברה נהדרת ומקסימה ואתן יכולות לעזור אחת לשנייה אתן יכולות! באותה מידה אתן יכולות להרוס אחת את השנייה אבל תמיד תזכרו שכמו כך ההפך קורה באורח פלאי עם הבנה וזיהוי מקדים לך יש הרגלים לה יש הרגלים הרגלים דומים הכל מתערבב כשזה נהיה רגיש או שיוצאים מזה או שתובעים בזה אחד הכוחות הגדולים שלי זיהיתי ברגע שעזרתי לאחר היתי סחוטה "מתה" גמורה במצוקה הכי גדולה שלי קמתי ועזרתי למישהו אחר אותו מישהו "התעורר לו לתחייה" רק מזה שלי היה אכפת -עזרתי לו- נתתי לו להרגיש שהוא עולם שלם החיוך שלו- המתנה שהוא קיבל נתנו לי כוחות לא עברה שנייה והרגשתי היתה טובה יותר ולמה אני בעצם מציעה לך את זה שלכאורה זה לא קשור לשום דבר ובטח לא למה שרצית שזה לגיטימי שמישהו יעזור לך באמת - מטפל טוב - טיפול טוב ואם מישהו היה יודע שאולי לא קיים דבר כזה אני סותרת את כל מה שכתבתי פה בפורום ובכוונה דווקא משום שאת אנדווידואלית באמת עובדה כל מה שאת מספרת לא עבד... היו ימים שכתבתי על התנהגות שהיא בגדר "עובד/ לא עובד" והיום את יודעת לזהות מה לא עובד ואת יודעת שללכת למרפאה הזאת זה לא עובד נהדר! את לא הולכת לשם אבל את תעזרי לאנשים אחרים כי זה יתן לך כוח או שאני טועה אבל אני מרגישה את זה.... תבקשי עזרה באמת באמת באמת בתוכך..תזעקי לה והיא תגיע!!! ולאט לאט לאט לאט לאט לאט יגיעו לך תשובות ובדיאבד את תביני הכל.... היתי רוצה ללוות אותך אבל מפאת המורכבות המאוד גדולה של העניין וגם לא נראה לי שבכלל נגעת בזה בהודעה הקודמת מלבד הכעס המאוד גדול שהיה לך שלא חלקתי עליו ... את יודעת מאחורי מסך וכתיבה הכל יכול להשתמע לאלף כוונות. יש בזה טוב. יש בזה רע לכן אני רוצה להכיר יותר וכתבי לי למייל או לשם תמיכה פה בפורום אם את רוצה עוד תגובות הפורום הזה נועד גם "לשטויות" כמו שמולאן וחמודה בחרו לקרוא לזה וכל אחד פה יכול לתמוך ברגעים קשים יש דברים שאני רוצה לספר לך אבל אני לא רוצה לעשות את זה בפורום אם תרצי כתבי לי למייל [email protected] חיבוק ענקי והמון אהבה סליחה סליחה סליחה
הייתי צריכה לשמוע את הסליחה הזו כדי לא לחשוב שאני היא החולת נפש היחידה כאן בסיפור ושבעצם אותו הפסיכיאטר יצא הכי "בסדר".... לעולם לא פניתי לטיפול לפני-כן ועד שבאמת החלטתי שמגיע לי להתקדם, לשאוף קצת ליותר ולא לשקוע בעצמי... לצערי הרב אלו היו התוצאות... מה ציפיתי ממנו?...למען האמת אינני יודעת... אולי מתוך נאיביות מסויימת ציפיתי להבנה..תמיכה כלשהי מאדם אובייקטיבי... חשבתי שאולי כך אני יוכל להבין קצת יותר את עצמי ואת המניעים שלי בנוגע לדברים שאני חושבת או עושה.... כיסוי תחת?... זה בטוח..... לפחות ככה הרגשתי כשהוא סיפר לי בתור "דוגמא" על מישהי עם הפרעות אכילה שטופלה במרפאה ללא הצלחה והמרפאה "שלו" נאלצה "לספוג" את התוצאות.... פשוט לא היו לו את הכוחות להיתמודד שוב עם הנושא....לנסות ולתמוך שוב.... הפחד מוצדק....אני יכולה להבין ולהסכים עם הפחד והחשש שהוא הרגיש...אבל אותי לימדו תמיד לתמוך.... לא להרים ידיים....במיוחד כשאתה "מנהל מרפאה לבריאות הנפש".... אבל זה בדיוק מה שהוא עשה...פשוט ויתר עליי והרים ידיים... רק כדי "לשמור" על עצמו ועל המרפאה אותה הוא מנהל....אכן "כיסוי תחת"...מגוחך...מתסכל...הכל.. כמו שציינתי כל אדם הוא אינדיבדואל....ואני מניחה שהשוני ביני לבין אותה בחורה עליה הוא סיפר לי הוא שאני באמת רציתי... באמת רוצה לחיות!! לא סתם לשרוד את החיים הללו אלה לחיות אותם באמת.... הוא היה מודע לכך...ואף שיבח אותי בהתחלה.... אבל בסופו של עניין...הוא פשוט לא רצה להעמיד את המרפאה שלו שוב במצב הזה...שוב במצב בו הם עלולים לטעות ולהאלץ להודות בטעויות שלהם... מובן אך לא הגיוני לגביי..... עצוב לי שהממסד שאמור כביכול לעזור לי ולתמוך בי בעצם "זרק אותי לכלבים"...ונתן לי להתמודד לבד ללא שום עזרה ודעה אובייקטיבית מאדם מקצועי... עצוב ומתסכל אף יותר הידיעה שבאמת אין לכך אף פיתרון באזור מגוריי.... שאני אמורה להצליח איכשהו לבד בכוחות עצמי.... מגוחך....מתסכל.... ובעיקר עצוב....פשוט עצוב.... זה הכל.... תודה אופק.
