איזה פורום נפלא!!

אתמול הגעתי במקרה לפורום והופתעתי לראות כמה תמיכה ואכפתיות יש למנהלות הפורום.. ממש מחמם את הלב הרצון לעזור ולחלוק בנסיון ובכלים להחלמה.. אני בת 33. קרוב ל15 שנה מתמודדת עם בולימיה. היו תקופות טובות יותר שבהן היתה אכילה יותר מאוזנת ופחות התקפי אכילה והקאות.. ויש תקופות רעות שהמחלה מתגברת ומשתלטת על החיים. המון שנים בטיפול פסיכולוגי. לוקחת תרופות נגד דיכאון. נעזרת במטפלת הוליסטית בנושא תזונה וטיפול במגע.. יש התקדמות בחיים מכל הטיפולים.. אני מתפקדת בשיגרה טוב יותר. עשיתי שינויים בחיים כמו להתגרש למשל.. ומגדלת באהבה את בתי בת החמש.. ועדיין בנושא האכילה לא יוצאת מהפלונטר.. בחודשים האחרונים מקיאה המון. על כל משבר או כאב אני מגיבה באכילה מיותרת והקאות.. וזה מחליש אותי וגורם לי להתייאש נורא. זהו. אז אין לי שאלה ספיציפית.. אולי מחפשת פה יותר תמיכה.. לחלוק עם אנשים שמתמודדים עם אותם דברים.. אולי אפילו לתרום מנסיוני המר לאחרות.. אולי להרגיש פחות בדידות ..

כן זה באמת פורום נפלא..גם כשאני הייתי חולה צפיתי ונתמכתי בו ואז התבקשתי להיות "מנהלת" ולנסות לעזור אבל כולם כאן נהדרים חולקים אותן בעיות..ואת יכולה להיווכח שיש הרבה נשים כמוך.. גם אני הייתי כך המון שנים וגם אחרי גירושיי נפלתי לזה שוב..רק בצורה חזקה יותר גם צום של ימים וגם הקאות של שעות אל תוך הלילה מצויין שאת נעזרת ומטפלת..גם אני נעזרתי בטיפול אלטרנטיבי..אבל לא לקחתי תרופות לא רציתי ..רציתי לחיות ולהצליח לבד..כאב לי שאני שעות בשירותים והבנות שלי היו אז קטנות היו דופקות על הדלת..."אמא..נו אמא מתי תצאי" ואני הייתי בקריזה כמו מסוממת שיעזבו אותי מכל העולם.. הטיפול הביא אותי לכך שאני לא רוצה להיעלם אלא להיות שם להנות מהחייםוגם מהאוכל..הבדידות שאת מרגישה היא מה שאני הרגשתי להתמודד לבד עם הבעיות והקושי..שהכל כאילו עליי אבל לא כך הם פני הדברים אומנם את אם חד הורית ויש בכך המון יתרונות..אבל את יכולה לצאת להכיר ולפתוח את עולמך גם לאחרים ללכת לחוג שאת אוהבת חברות חדשות וכו'..ולנסות להיות בחיים במקום להיעלם לתוך הבולמוסים..ואפשר כי אני התחתנתי פעם שנייה אחרי 4 שנות גירושים בערך ויש לי גם תינוק חדש בקרוב אצלך אם תרצי בכך.. את יכולה היום אני בריאה לחלוטין לחלוטין בלי אפילו מחשבה..בעודי כותבת לך אני לא מאמינה שאני שותה קפה עם עוגית אלפחורס..שאני אוהבת שפעם זה היה לאכול את כל האריזה ולהקיא אותה.. אני שמחה שאת כאן ומקווה שיוכלו לעזור ולתמוך כי יש כאן אנשים מקסימים חמים ואוהבים.. שבת שלום נשיקות דינדן

תודה לך דינדין יקרה על הדברים החמים.. שמחה מאוד לשמוע על ההחלמה שלך.. והנישואים השניים והתינוק.. אלה דברים שאני כל כך רוצה.. ונראים לי כל כך רחוקים.. אני משתדלת להקיא כשבתי לא בבית.. שאז גם אני מרגישה באופן טבעי יותר ריקנות.. אבל כן קורה שאני לא משתלטת ואז יש לי הקאות כשהיא בבית.. ואז מתלווה להרגשה הרעה גם פחד שהיא תדע ותבין מה אני עושה ותפתח בעצמה יחס לא בריא לאכילה.. ממש כמו שכתבת - כמו מסוממת בקריז.. לא רואה ממטר.. רק את הצורך להקיא עכשיו את כל מה שאכלתי.. ואחרי ההקאות אין לי אנרגיות לשחק איתה.. וזה עצוב לי נורא.. במהלך השנים של המחלה גם עליתי במשקל ואני סוחבת עכשיו איזה 10-15 ק"ג עודף.. וזה בשילוב המצב הנפשי גורמים לי הרבה חוסר בטחון לצאת ולהכיר בחורים כדי לבנות פרק ב'.. את יכולה לספר לי יותר איך הצלחת להתגבר על המחלה? אשמח לשמוע .. שבת שלום..