זוכרים אותי??
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אז נסעתי לברוח קצת, 5 חודשים באמריקה. גיליתי שגם שם יש לי הפרעות אכילה. אבל שם יותר קל. בארץ שוב באתי והכל חזר בעוצמה מאוד מאוד גבוהה- אוכלת מקיאה אוכלת מקיאה די עדיף כבר אנורקסיה הייתי בטיפול- לא עזר. האמת? די. אז אני ארזה קצת יותר מידי, אז אני אוכל קצת. האמת? אני מעדיפה להיות אנורקסית- ל]חות לא מתעסקים באוכל כל היום- הוא פשוט לא שם. איזה כיף זה!! געגעועיי ל45. אני.
ב"ה לא יאמן איך טס הזמן אמרתי לך את זה אז... הפרעת אכילה לא נשארת פה עם כל נסיעה היא באה איתך במזוודה וכשאת שם היא יוצאת יחד איתך ברור שפחות בגלל שפחות מכירים אותך והמרחק מאפשר רגיעה אבל רק לקראת חזרה הכל מתעצם וכשחוזרים רושמים הודעה מסוג זה שרשמת אנורקסיה לא שווה היא רק מפתה.. היא רק אשליה... להיות שם זה הדבר הכי נורא שיש הכי כואב שיש ואלה הם דברים שאת לא יכולה לראות רגע לפני שאת שם ... אני לא בטוחה שזה מה שאת רוצה אבל קשה פה ואני יכולה להבין את המניעים והסיבות לרזון בכל אופן ספרי חוויות ואת מוזמנת לחזור להצטרף לשטף הכתיבה פה.. נשיקות והמון חיזוקים וחיבוקים... באהבה ביאן
