אוף
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני שונאת את עצמי תוציאו אותי מזה אין לי כוח כבר כמה אפשר להתעלל בי... אני לא רואה סוף למה זה מגיע לי למה? אני מעדיפה שיענו אותי מאשר לסבול את עצמי
אל ייאוש מתוקה כל אדם הוא משהו מיוחד אפילו אם אינו מרגיש כך. אל תגידי כאלה דברים ותדעי שבכל מערהחשוכה יש אור גם במקרה של הבת שלי הכל היה שחור והיינו בטוחים שזהו זה הולך לסוף כי המצב היה גרוע ובשפל של השפל, אם נסיון התאבדות ועוד אבל ברוך השם היום היא כבר עומדת על הרגליים בריאה ואחרי כל השחור. אז יש אור אומנם הדרך ארוכה וקשה אך יש סוף טוב גם למחלה הארורה הזו אל תתייאשי מתוקה- אין לי ספק שאוהבים אותך מסביבך אנשים ושאת אדם מיוחד.
ב"ה אז מה אנחנו למדים מכך... כל פעם שאני ניסיתי למצוא תשובות בחוץ נכשלתי ובכיתי כי ציפיתי שהתשובה לבעיה המרה תבוא לי ממקור חיצוני ופה יש לרבים מאיתנו טעות מרה.... מה קורה מבחינת טיפול ?? האם יש מטפל שעוזר לך לראות דברים ?..להגיע אל עצמך?... ברור שזה קשה אבל אחד המפנים יותר גדולים הוא להבין שהתשובה לכך מצוייה בפנים .. בד"כ לך אנחנו מתאווים מתוך שעמום..מתוך ריקנות מחורבנות..מתוך כעס...מתוך חשק...מתוך תסכול...מתוך חוסר סיפוק... הבנו את עצמנו לידי סיפוק ומיד אח"כ ובאותה נשימה ירד לנו ממה שהתאוונו לא כל כך ועל כן מדוע להתאוות למשהו שגם כך מתפוגג כל כך מהר... ???... תחשבי על זה... המון אהבה חיבוק ענקי
