אני מיואשת..

שלום לכולם.. אני לא יודעת בדיוק למה אני כותבת פה אני אפילו לא בטוחה אם יש לי הפרעת אכילה או שסתם אני אובססיבית וכל הזמן חושבת על אוכל. פעם לא הייתי ככה, זה התחיל לפני שנה שפתאום החלטתי שאני רוצה להיות כמו האנורקסיות זה כל כך יפה.. זה לא שאני שמנה אפילו בכלל לא.. אבל הרזון הזה זה משהו חולני אבל אני מוצאת בו יופי.. המשקל הכי גבוה שלי היה 47 ועכשיו אני שוקלת 41 עדיין לא הגעתי למצב שאני מרעיבה את עצמי היו ימים ספורים אבל זה עבר לי, כי הבנתי שככה אני לא ירזה המשקל נעצר משום מה כנראה הגוף התרגל- עניין לא ברור.. אני חושבת שאני נכנסת להפרעה הזאת במודע, אבל אני לא מבינה איך אפשר שלא לרצות את הרזון הזה.. רק אם אני לא אוכלת יום שלם הבטן שלי שטוחה והעצמות בולטות אבל איך שאני מכניסה משהו קטן לגוף או אפילו שותה - ישר יש בטן קטנה- זה כל כך מבאס.. אוף נמאס לי כבר למה אני לא יכולה להיות מרוצה מכלום, אני מרגישה כל כך בודדה :( ומרגישה לבד בעולם, אני לא יודעת מה לעשות.. אולי אני סתם רוצה שמישהו יקשיב לי פה.. נמאס לי כבר לספור קלוריות ולעלות על המשקל 10 פעמים ביום, אוף מה קרה שנהיתי אובססיבית בנושא, זה לא שייש לי דימוי עצמי נמוך אני נראת מצויין גם כולם תמיד אומרים לי שאני יפה.. אבל אני כל כך עצובה ולבד ואני לא יודעת מה לעשות, אל תייעצו לי ללכת לאיש מקצוע או דיאטנית כי אין מצב.. מצטערת שזה יצא ארוך ומצטערת אם העקתי עליכם פשוט הייתי חייבת לשפוך כל מה שאני מרגישה ואולי תוכלו לעזור לי.. :( בבקשה..

הי אנני מכירה ויודעת את אופי ההיתנהלות שלך,אך כל התעסקות מוגברת עם אוכל זו בעיה שמיתפתחת מביקורת עצמית גבוהה נשמע שאת רזה נורה,ואת יודעת זאת. אך אל חשש כי כולנו צריכות חיזוקים בעיקר שמדובר במראה החיצוני,אנו נשים פרפקציוניסטיות שדואגות שהכל יראה טוב ומושלם וחבל די,אף אחד לא מעריך זאת בצורה שאנו מצפות לכך,הרי החיים זה תקופות-אנו צריכות לאהוב פשוט לאהוב את עצמינו באמת,ולהנות מהם ולא לאחוז תמיד במה חסר ובמה לא מושלם כי אף פעם זה לא יהיה כך אני יודעת כך מנסיון ,כי כשאת אנורקסית אין לך את הכוחות להינות מזה את מתוסכלת כל הזמן מהמישקל שלא נתחיל לדבר על ב ר י א ו ת.. שזה עיקר החיים ושמחה. זיכרי!השאיפה לשלמות חונקת את השאיפה פשוט להיות. מתוקה מקווה שעזרתי קצת תיברחי מההפרעה הזו כל עוד נפשך בך,אורית אלמוג

הי אנני מכירה ויודעת את אופי ההיתנהלות שלך,אך כל התעסקות מוגברת עם אוכל זו בעיה שמיתפתחת מביקורת עצמית גבוהה נשמע שאת רזה נורה,ואת יודעת זאת. אך אל חשש כי כולנו צריכות חיזוקים בעיקר שמדובר במראה החיצוני,אנו נשים פרפקציוניסטיות שדואגות שהכל יראה טוב ומושלם וחבל די,אף אחד לא מעריך זאת בצורה שאנו מצפות לכך,הרי החיים זה תקופות-אנו צריכות לאהוב פשוט לאהוב את עצמינו באמת,ולהנות מהם ולא לאחוז תמיד במה חסר ובמה לא מושלם כי אף פעם זה לא יהיה כך אני יודעת כך מנסיון ,כי כשאת אנורקסית אין לך את הכוחות להינות מזה את מתוסכלת כל הזמן מהמישקל שלא נתחיל לדבר על ב ר י א ו ת.. שזה עיקר החיים ושמחה. זיכרי!השאיפה לשלמות חונקת את השאיפה פשוט להיות. מתוקה מקווה שעזרתי קצת תיברחי מההפרעה הזו כל עוד נפשך בך,אורית אלמוג

היי אורית.. תודה על ההתייחסות הלוואי שהייתי יכולה להיות מרוצה ממה שייש - אבל אני לא. אני שואפת לשלמות מקסימלית ואני חושבת שבסוף אני כן יהיה מרוצה..

האמת שאם אני הייתי צריכה להציב לעצמי סטנדרטים כמו שאת מסריטה לעצמך בראש ומגדירה כשיא השאיפות אני לא בטוחה שהייתי מצליחה לעמוד בהם בד"כ אנחנו מצליחים לעמוד רק בצעדים קטנים...רק כאשר מה שאנחנו מציבים לעצמנו הוא מצומצם עם תהליך ברור... עם מרחב נשימה וכו'..כאשר אנחנו מתנגדים לטבע שלנו הוא בד"כ טופח לנו בפרצוף... אז אוקי אני לא אשלח אותך לטיפול..נראה לי שאת יןדעת מלמפרע שזה מה שאת צריכה... אז בואי ננסה להכיר אותך ואולי דרך כתיבה נוכל לעזור במקצת... רמז... ככל שתדברי ותוסיפי לתאר ולדוש בסמפטומים כך תתרחקי מהאמת... הדגש צריך להיות בשאלה...מה הביא אותי לשם??.... מדוע בחרתי בזה...?....מה היו הטריגרים שהפילו אותי למבוך שבסהכ אם אסתכל לתוכו באמת אראה שהוא רק מסב לי כאב... יתכן ותשובה מיידית לא תהיה לך אבל שווה לך לשאול את עצמך שאלות שיביאו אותך למוצא יעיל... מה קורה לך ברמה התנהגותית, אני בטוחה שאת יודעת מהן התוצאות של הרעבה עצמית.. את רוצה לראות את חייך כל הזמן מבעד למאזני המשקל......?..?.... חיבוק המון אהבה

כבר תקופה של חצי שנה שאני לא שולטת בעצמי אחרי אכילה מופרזת אני חיבת לקחת 30 כדורים משלשלים בשם לקסעדין נמאס לי זה נהיה אצלי חולני ולא נשלט מה לעשוווווווות?