נמאס לי...

נמאס לי... נמאס לי מהביקורת שלי כל הזמן על עצמי, נמאס לי לחשוב על זה כל הזמן, נמאס לי להילחם בפה שלי, נמאס לי להיות רעבה, נמאס לי להיכנס לדיכאון אחרי כל מה שאני אוכלת, נמאס לי לבכות אחרי כל מה שאני מכניסה לפה שלי ולא להירגע עד שאני אלך להקיא, נמאס לי להקיא, נמאס לי שצורב לי בגרון, פשוט נמאס... אני לא רוצה ללכת לטיפול... לא רוצה עוד כתם של בולימית עליי... אני רוצה להרגיש תמיד ריקה אני שונאת להרגיש נפוחה, בסך הכל רציתי ללכת לישון בשקט, לשכב על הגב שהעצמות במותן יבלטו ולהיות מאושרת.

לירון יקירה, אני מכירה את התחושה הזאת אבל בתקופה ההיא היא לקחה ממני הרבה משאבים שולחת לך אור ואהבה דניאלה

ב"ה אני אזרוק אותך למציאות שבה את שלדית ממש. כולך עצמות. את רואה עצמות בירכיים במותניים. בצלעות בידיים בפרקים ...תיכף תראי את האיברים הפנימיים שלך מרוב שתהיי כל כך רזה ושום צלע לא תעשה לך את זה בסוף... שום מראה שדוף לא יגרום לך להיות שבעת רצון באמת. כשתהיי שלדית כמו שאת רוצה תהיי חולה מאוד ואז לא תוכלי להינות מהרזון שלך אם אפשר באמת להינות מזה ונניח שאני אזרום עם מימד הכיפיות שיש בלשיטה כשנמצאים במצב הזה ולא לאורך זמן... ואולי לפני שתגיעי לשם בכלל תחטפי חס ושלום דום לב ומה אז?.. על איזה אושר את מדברת או רואה בתסריט שציירתי לך שאגב לא רחוק מהמציאות כשזה מגיע לבולימית עם נטיות אנורקטיות קשות.. בסוף זה מגיע. מסקנה? קשה לך קשה לך מאוד אבל הקושי הוא קושי שאת חייבת לתת לו שם.. את חייבת להגדיר מהו הקושי שלך כדי שתוכלי לבטא זאת במילים כדי שתוכלי לדעת עם את באמת צריכה להתמודד כי ברור לך שאין סתם בהקאות שלך ובזלילות שלך... לא הרגשת נאהבת מספיק.. לא הרגשת שאוהבים אותך כמו שאת ... מה את צריכה להוכיח ולמי??... מה את רואה שם בעיוות? מה מפריע לך באמת ואל תעני לי דרך הגוף.. עני לי במילים פשוטות מה באמת גרם לזה ומה נכון להיום ברמה מעשית את חושבת שאת יכולה לעשות כדי להחלים. את אומרת "לא!" על טיפול אבל כדי להחלים מזה חייבים טיפול.. אגב את יכולה לקרוא לזה בחילה... את יכולה לקרוא לזה מיצי.. מה זה משנה?! תוית בולימית?....לי אין בעיה עם מה שזה אומר .. ברור שלך יש בעיה עם זה וזה מעורר בך בושה .. אבל את חייבת לעמוד מול הבושה הזאת .. כי המפלצת שניצבת מולך כשזה קורה היא חלק בך שלא מוכן להקשיב או לראות באמת מה את צריכה מה את מונעת בעד עצמך שלא קשור באוכל... בכל אופן תשובתי לך היא לנסות יחד איתך להגיע לשורש הבעיה... לזהות אותה ולראות מה אפשר לעשות .... להציב תנאים כמו בסגנון "לא טיפול" פירושם לומר שאת לא מוכנה לקחת אחריות על הצרה שהבאת על עצמך עם כל הכאב והסיבות שלא בהכרח את ייצרת אבל בכל זאת את שם ואת חייבת לפתור את זה מהר!... או לפחות להתחיל דרך .. צעד אחד לקראת החלמה... צעד מביא עוד צעד.. וכל עוד את בתהליך ואת מוכנה לקחת אחריות על המצב שלך ... זכית גם אם זה יקח עוד כמה שנים לצאת מהמבוך הנורא ומאחר ואת כבר שם לא נותר לך אלא להתמודד או לברוח ולהשיג מוות קטלני. מצפה לעדכון המון אהבה

תמיד הייתי ילדה רזה , רוקדת בלט, הכל היה מושלם אהבתי את עצמי, אף פעם לא הרגשתי לא מספיק נאהבת, אפילו לא לרגע, וזהו נכנסתי לגיל ההתבגרות עלה התאבון והשמנתי לא בצורה מוגזמת , בכלל לא!, אבל קשה! קשה לי לראות את עצמי עם הבטנה הקטנה, קשה לי לראות שהרגליים שלי כבר לא דקיקות ורזות בגרביונים של הריקוד, קשה לי לראות את הבטן הזאת שאני לובשת בגד ים, קשה לי בכלל להרגיש את הבטן, רק רציתי לחזור להיות כמו פעם , אף פעם אני לא ארזה בדרך המטופשת הזאת, עד שאני לא אתרוקן לגמרי אני לא ארגע, הכל כולל הכל יהיה לי הרבה יותר טוב ברגע שאני ארגיש ריקה ושוב תוזר ואני שוב בולסת ודי פשוט נמאס לי.