קשה לי / כמה קשה להבריא

קשה לי, מאוד קשה. אין לי מצב רוח, ואני לא יודע מה לעשות נגד זה. פעם (אפשר לחשוב לפני כמה זמן זה כבר היה...) פשוט היתי תופס איזה כיכר לחם, מתישב ליד המחשב ומתחיל לבלוס. מטביע בה את היגון שלי. או שהייתי לוקח את שקית המלפפונים (שתמיד דאגתי שתהיה בבית, ובכמויות) ומתחיל ללעוס. אחרי חצי שעה הייתי מגלה שצריך ללכת שוב לירקן... כל מלפפון שנכנס היה דוחף החוצה קצת מהעצב. עכשיו אני נלחם. עם השיניים, הציפורניים, עם השפיות שנשארה לי. רוצה להיות נורמלי. וזה קשה, אויייי כמה שזה קשה. הרבה פעמים הרגשתי HIGH של בריאות כזה ואמרתי לעצמי "יאללה נמאס כבר מכל ההפרעות האלה, כבר לא אכפת לי מהם יותר, אני בריא מעכשיו" ה"בריאות" הזאת החזיקה מעמד בדיוק עד המשבר הראשון, שבו חזרתי אל ידה החמה והמלטפת של אמא'לה, אמא אנורקסיה. עכשיו זה משהו אחר. יש משברים, ויהיו עוד הרבה, אבל בעזרת ה' נעבור אותם. למרות הכותרת של ההודעה אני חושב שלשם שינוי זאת הודעה אופטימית כי הקושי נובע מדברים חיוביים, ולא מדברים שליליים. Our greatest glory comes not in never falling, but in rising everytime we fall

ב"ה כל שינוי שיבוא תקבל אותו בברכה נכון כמה שזה ישמע הזוי קשה לנוח לקבל את הטוב... אבל אחרי כל כך הרבה "שקים של חרא" אפשר לחגוג באמת ואולי להפסיק לפחד שהטוב הזה יגמר.. מה דעתך??... המון אהבה