אני כל כך בודד....

כמעט 8 שנים עם ההפרעת אכילה. לא יודע אם לקרוא לזה הפרעה, זה כבר אורח חיים. אני בודד, אין חברים, לא מדבר עם אף אחד, לא יוצא החוצה מהבית. לא עובד. כל היום סובב סביב האוכל, השינה, והספורט. הכל קשור אחד בשני. אני אוכל וישן כדי שיהיה לי כח לעשות ספורט, ועושה ספורט כדי שיהיה "מותר" לי לאכול ולישון ולחיות "בשקט" בלי שהמחשבות יטרידו אותי שאולי אני יעלה במשקל וכל זה. אפילו לחברים הווירטואלים שלי מהפורום אני כבר לא עונה מרוב יאוש... שלוש נקודות, שיר, דניאלה תשלחו לי איזה מייל לעידוד...

אני ממש מזדההעם איך שאתה מרגיש ,אני נשואה +2 ,הבדידות הזו קיימת גם שנמצאים סביבי בעלי ,חברות וכו' . אני כמוך מסתגרת בבית כמעט לא יוצאת ,הפסקתי לעבוד וכל היום או מנקה או אוכלת ומקיאה ,אתה בעצם הראשון שמוציא את מה שהוא מרגיש באמת. הלואי והיו לי מילים יותר משמחות לכתוב אבל אין וסליחה אם אני מעמיסה עליך יותר .דרך אגב אני בולמית. מאחלת לך רק טוב , טלי .

ממש לא מעמיסה במצב הזה טוב לקבל תגובות מאנשים כלשהם חוץ מהמשפחה המצומצמת שאיתי בבית... אני בפורום הזה כבר כמעט שנתיים והכינוי שלי מההתחלה הוא אנורקסיה (בינתיים) אולי להפוך את זה לאנורקסיה (עדיין) ??? או אולי אנורקסיה (4Ever) ? מה דעתכם?

איש יקר?

והמחשב שלי נמחק, ואיתו כל כתובות הדואר האלקטרוני שהיו בזכרון. אז אין לי את שלך

ב"ה אני מקווה שהתאוששת אבל רק לשם הערה..... אם אתה חושב לעצמך "אנורקסיה 4 ever" ככה זה יישאר, אז חבל מאוד המציאות שלנו מתחילה במחשבות שלנו ...אט אט והנה זו המציאות שלנו אז הזהר בהגדרות שלך כי הן ממש רעות לך אולי כדאי לשנות הגדרה?... מה אתה אומר??.... המון אהבה :-)