הריון-אנורקסיה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אחרי שנים ארוכות של מחלה ...אני בהריון... 7 שנים אני חולה באנורקסיה..עליות, ירידות, אישפוזים, הפסקת מחזור... ופתאום... הריון. לא יודעת איך לאכול את זה. אני במשקל יחסית תקין והמחזור חזר לתפקד אבל הראש..אוי הראש...הוא קבור עמוק באנורקסיה..רוצה להקיא לצמצם..לשלשל.. אני מפחדת להרוג את התינוק. אנא...את עזרתך הילונת.. 1.כמה קלוריות צריך לאכול בהריון? 2. מה הנזקים?(אני ממש ממש בהתחלה..) תודה...
אכן מקרה מורכב ביותר . רציתי רק להגיד שהילה תוכל לענות לך רק בצאת השבת , או ביום ראשון קרוב לוודאי . אולי ביום שישי בבוקר . במקרה הטוב . אבל כמו שאני למדתי להכיר את הילונת שלנו , היא תענה לך ככל יכולתה . אני בינתיים אחפש קצת חומר לקריאה על מצבי היריון עם אנורקסיה . ואם אהיה לי מה לחדש לך ולהוסיף לך - אני כמובן ארשום זאת . בינתיים קלבי את כל החיזוקים האפשריים . ומלוא התמיכה ממני ומשאר הפורום . שמרי על עצמך , ועל התינוק יקרה . סופ"ש נעים ורגוע שיהיה לך . תמי
תודה... תודה... תודה...
עדינה יקרה!!! עד שקיבלת במתנה הריון וזה נפלא זה בריאות וזה מקסים זאת ההזדמנות שלך להפסיק עם זה!!! אני כשהייתי בהריון בראשונה שלי עוד הייתי מקיאה וכשהלכתי לרופא שלי שידע את הבעיה הוא אמר שאני עלולה להפיל חו"ח את העובר..או לחילופין לגרום נזק מוחי כי הרבה חוסרים בויטמינים וכו' יקשה על גדילתו באופן תקין מה גם שהיית חולה 7 שנים ויש לך חוסרים וכו'... עדינה את חייבת במיידית להפסיק את זה לאכול דברים מזינים בריאים בלי לעשות כל כך חשבון הגוף יעכל את זה יופי מנסיון אני אומרת לך יש לך הזדמנות לאזן את הגוף!!! מזל טוב!! שימרי על עצמך ...ותהני מכל רגע זה אושר יש נשים שלא זכו לכך!!! המון בריאות נשיקות דינדין
עדינה יקרה, דבר ראשון מזל טוב!! זה דבר כ"כ מרגש! נשים בהריון צריכות לעלות ב12-16 קילו. זה אולי נשמע לך דבר ממש מפחיד ובחיים שלך את לא תעשי את זה אבל עכשיו שאת בהריון את צריכה להתחיל לחשוב לא רק על עצמך אלה גם על העובר שלך. בהצלחה עם הכל!! דליה!
ב"ה אצלי בנגוד לדין דין העובר נפל בחודש רביעי ובעת שהיתי הרה כבר מהרגע הראשון היה ברור שהמצב שלי רע ביותר כדי להכיל עובר ובמובן מסויים אלוהים לימד אותי שיעור חשוב כי את הילד הזה לא קיבלתי אבל כן קיבלתי את ההזדמנות להבין שחיי אינם מובנים מאליו באופן שלא ידעתי קודם לכן (בגלל נטיות אובדניות שהיו כמעט מאז ומתמיד אצלי לא עשיתי ממוות שום עניין רגשי) לא רק שכן בנוסף לצרה ולצער ולכאב גם אני היתי בסכנת חיים ושההפלה שהיתה כמעט קפדה את חיי וזה חיבר אותי לכאב על אובדן של חיים שהוא די טבעי ונורמאלי שלא היה לי קודם לכן והיה ברור ל"כולם" ולי בפרט שהריון והפרעות אכילה לא הולכים ביחד ולא משנה איזה הפרעות אכילה יש לך וזה מצב שלא תמיד נקלעים לתוכו בעת הפלה, כי זה אמור לעבור ללא סיבוכים או התרחשויות לא צפויות ומעבר למה שלכאורה "אמור" החיים כל הזמן צוחקים עלינו כשזה מגיע לתכנונים שלנו..בד"כ אין סיבה להסתבכות אבל כנראה ששנים עם הפרעות אכילה קשות כמו שהיו לי הגוף שלי פשוט לא היה מוכן לזה .... ואם את לא יודעת ולא מרגישה שאת יכולה לעשות שינוי מיידי במצבך - לקחת את זה למקום חיובי ולהחליט החלטה שאת שומרת על עצמך, אני במקומך במודע ואולי זו חוצפה לקבוע זאת עבורך אבל אני היתי מפילה וככל שתקדימי ייטב בעבורך כי אם את נמצאת במצב של חולי את ללא יוצא מן הכלל כמו שכל אחד אמר לך תצרי בתוכך ילד שמראש יסבול חולי נפשי - רגשי ואף יפתח נטיות כשלך להפרעות אכילה ויש פה מרכיב גנטי שאת חייבת לקחת בחשבון ולאור הרגישות שלך לא הייתי מסתכנת. במקרה הזה שלך היתי נשמרת מהמשך ההריון ונזהרת להבא אבל את היא לחיות את חייך ואני מאחלת לך שתפעלי בתבונה. כל הריון שבא ממקום של פחד ואימה וחוסר שלמות עצמית מוליד ממשות של הרס והרבה מאוד בעיות אחרות שלא תמיד יש דרך זמינה ופשוטה לטפל בהן ומה קורה במקרים של מומים ושל הרבה בעיות שאין להן כלל מענה?... יש לך מסר פה אין לך זמן ועלייך לפעול מהר אבל ברגע אחד את יכולה להפוך את כל האימה הזו למעיין של ברכה וזה תלוי בך כמה את רוצה וכמה את מוכנה להתחייב לניצוץ הזה שבתוכך ולעצמך כאחד כי כמו כל סרט רע שנגמר רע באותה מידה יכול להגמר טוב וכמה שאצלי הוא נגמר רע באופן אבסורדי לחלוטין אני זכיתי בחיים שלי מחדש... ואנחנו הרבה פעמים טועים לחשוב שלנו אין חלק ביצירת המציאות שלנו ופה אני מתערבת ומודיעה לך שאת יכולה לשנות את מהלך ההריון הזה לדבר נפלא ואם לא אז לקבל שלא! ולפעול בהתאם. לי נשמע שאת חצוייה מאוד ושאת חייבת להחליט וזה די מובן וברור טיפ?... אני זוכרת שעם כל האימה שהרגשתי... "מה אני אעשה?" "איך אמשיך?" "מה יקרה אם אקיא?"..."אם לא אוכל.. אם אוכל יותר מידי ..." "איך אני אגדל אותו בצל הפרעת אכילה.." "איך אני אשמין..."..."מה אני אעשה עם המשקל..."..."אני אהיה מכוערת ושמנה...(עם דגש על השמנה....)" ובפנים היתה תשובה מאוד ברורה "הילה...הפסיקי את ההריון!" וזה היה כבר מההתחלה אבל היה לי רצון אגואיסטי שלי להפוך את זה למשהו טוב ולצערי הוא נכשל באופן שבו תכנתתי את עצמי להיות ובאופן שבו ציפיתי ותכננתי לראות את הדברים דרך השגיות מאוד מסויימת שאם לא אחווה אותה בעתיד אראה בכך כשלון אך בדיעבד לאחור לחלוטין לא היה פה כשלון אלא למידה אמיתית שאני מודה עליה מאוד. תארי לך...זה היה בתחילת - אמצע חודש רביעי לא עבר שבוע והעובר נפל ואת יודעת למה? כי משהו בי ידע שאלה הם לא תנאים לגדל ילד ומגיע לו טוב יותר ואני "שמחה" ש"החליטו" בשבילי כי הדופק פשוט הפסיק לפעום ומשהו בי לא יכל לקיים את ההריון הזה אבל כל הארבע חודשים האלה זה היה תהליך ריפוי מהפרעות אכילה כמו שלא עברתי בשום טיפול פסיכולוגי או איזה שלא יהיה. ובנוסף לכל הצרה היתה לי רעלת הריון ומפה לשם מלא קרישי דם שהיה ברור שאם אחד מהם משתחרר ללב...אני לא אהיה פה. ואני כן מצטערת שלא הלכתי עם "הקול" שאמר לי כבר מהתחלה..."הילה זה לא הזמן..." כי כל התהליך הזה היה נחסך אך בדיעבד הוא היה חשוב מאוד. התשובה לא קלה ורק את יכולה לענות עליה שימי את האימה בצד התנתקי "ממה אנשים חושבים" והניחי לעצמך לדבר מבפנים את תדעי מה לעשות!!!! כי רק את יודעת וגם אם אין הגיון וגם עם התשובה שעולה מתוכך לא נשמעת לאחרים...אלה הם חייך ואת יכולה להשפיע עליהם לטובה בכל רגע נתון. אל תשכחי את זה אף פעם. ומי יודע אולי רוצים, אחת ולתמיד שתתחייבי למשהו באמת אולי זו מתנה... אבל רק את תוכלי להוביל את עצמך לדרך הנכונה והטובה ביותר עבורך כי כל דבר שתבחרי נכון עבורך יסתמן כנכון וטוב עבור האחר..אם כך כל אשמה נחסכת ממך, אז היי נאמנה לעצמך!!! באהבה!!!. המון אהבה יקירה ועל כל מה שתחליטי באהבה רבה אנחנו איתך בהצלחה הילהביאן
