בולמיה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הילה שלום. את בטח זוכרת את היאוש הנוראי שלי לגבי בתי, שהיא אוכלת ללא גבול, והגענו למצב של אבטלה, ישיבה בטרנניג מרופט כל היום, זלילה ויאוש. אז, אחרי כל היאוש, יש אור קטן שמנצנץ איפשהו מרחוק. קודם כל היא מצאה עבודה, ויוצאת כל יום עד שעות הערב מהבית. דבר שני היא נרשמה מיזמתה למכון כושר, והולכת בערך 3 פעמים בשבוע להתעמל, שזה נפלא בעיני. חוץ מזה היא אמרה לי היום שהיא רוצה לקנות משקל!! היא יוצאת לקניון, אמנם עדיין לא רוצה לקנות בגדים, אבל קונה קישוטים ואיפור, שזה גם נהדר, כי היא היתה מוזנחת ואפטית לגמרי. הלואי שהפעם זה ימשיך ללכת בכוון הנכון, והיא תוכל להשתלט על הבולמוסים שתוקפים אותה, ולהגיע למישר שקט בחיים שלה. היא בטיפול פסיכולוגי כבר 3 שנים, בקשר להתנהגויות והבנה את עצמה, יש שיפור, בקשר להפרעות האכילה, לא. ובכל זאת כשהפסיכולוגית הכריזה על עדכון מחירים, היא החליטה פתאום שזה פינוק יקר מדי, והיא רוצה לנסות להתמודד עם עצמה לבד. אני מקווה שאם ההחלטה באה ממנה, סימן שזה הדבר הנכון. אז, רציתי רק לומר שבכל זאת, אפילו מתהומות היאוש, יש אפשרות לעלות כלפי מעלה,ואסור לאבד תקווה.
סימה יקרה... זה נפלא שהבתך מרגישה טוב בזמן האחרון..אך גם קניית המשקל וההתעמלות אם היא עושה זאת על מנת להיות בשליטה על חייה זה לא יעזור זה כמו לעשות קוסמטיקה בחוץ אבל בפנים הכל חרב!!! לאבד תקווה ?? לעולם לא!!!! זה נפלא שאת תומכת ומבינה ובראש שלה כייף לה..שיש לה אמא כמוך...אבל שימי לב לכל התסמינים האחרים..פסיכולוג..אינו פינוק זה טיפול ששום דבר חיצוני לא יכול לעשות...אז חבל כי גם יכולה ללכת אחורה מאוד קשה לבד...לפעמים זה אשליה שאפשר לבד..כי כרגע היא בתקופה טובה..מה יקרה ששוב יהיה רע? אז לחזור לפסיכולוג...לא כדאי!!! אני חושבת שצריך להתמיד..אבל זה שיקול שלכם...אולי ניתן להוריד תדירות אבל לא כדאי להפסיק לגמרי..חוץ מזה עליכם לשאול את עצמכן..האם בשלוש השנים יש התקדמות משהו? ואם כן אז זה נפלא..!!! בהצלחה המון כוח וסבלנות...הבולמוסים לא באים בגלל האוכל והרעב זה מה שמשתלט עליה...כשהיא חווה מרגישה וחושבת דברים זה דרך ההתמודדות שלה....והיא תפסיק עם זה מתי שתהיה לה אלטרנטיבה וכלים אחרים להתמודדות .. הילה תחזור בע"ה בעוד כמה ימים.. יום נפלא דינדין
אתם מזיקים לה. תנו לה סיבה ךקום. פסיכולוג זה לא סיבה. זה לפעמים אפילו לא עוזר. אם היא אומרת לא לפסיכולוג- יש סיבה. היא צריכה משהו שיעשה לה טוב. תרשמו אותה לאיזה קורס ספורט אתגרי או משהו כזה. משהו שירעיד אותה מהתרגשות. זה עולה פחות ממפסיכולוג- וזה עושה טוב יותר.
ב"ה כל אדם לגופו וכמו שכבר ציינתי בעבר התהליך הזה לא פשוט וקורה בו הכל ולפעמים איזון מסויים שמוצאים בתוך המחלה נחשב ל"טוב" ולדבר חיובי בהחלט ולא היתי פוסלת אותו כל כך מהר כי הוא בהחלט סימן לכיוון נכון של החלמה. ברור שהיה עדיף שלא יקרה שום דבר יותר ולא תהיה שום אפיזודה של איבוד שליטה אבל זה חלק מהעניין וחלק מהדרך. אני רק אחרי 6 שנים של טיפול הגעתי לקצה של חוט יציאה מהזוועה הפרטית שלי ובדיעבד שום דבר ממה שעברתי לא היה סתמי. מהצד..ברור, אפשר לראות את זה ולשפוט את זה בכל מיני וורייאציות אבל את לא באמת יודעת מה זה עד שאת לא נמצאת שם ואני לא מאחלת לך גם אם את חושבת שאת סובלת את לא יודעת כמה היא סובלת ואני מודיעה לך שזה סבל נוראי בשבילה גם אם היא תחייך והכל יראה "מושלם" מבחוץ כדי לרצות את העולם. אז היא באמת יכולה למות ומהר. את כאילו לא שבעת רצון אבל בתך נמצאת בתהליך מסויים והיא מודעת יותר ממה שאת חושבת אבל חשוב שתביני שיש אנשים שהקצב שלהם איטי וחייבים לכבד את זה אז את יכולה לבוא ולומר:."אבל היא יכולה למות..." ואני אומרת לך שלא מתים כל כך מהר במיוחד אם השתדלות כמו שלה ואני מאמינה שהיא תצא מזה .... ושחנוכה הזה עבורה יהיה מפנה משמעותי בדרך גם לך המון אהבה :-)
